|
|
עמוד:10
10 הערכה אסטרטגית לישראל 2019 - 2020 הסביבה האופרטיבית : המחשת יכולת התקיפה המדויקת של הציר הרדיקלי - שיעי הפרק השביעי עוסק בסביבה האופרטיבית ומתמקד בעיקר בשיפור שחל ביכולתם הצבאית של אויביה של ישראל - ובמיוחד הגורמים השייכים לציר הרדיקלי - שיעי - כפי שהומחש השנה בתקיפה האיראנית על מתקני הנפט בערב הסעודית . שיפור זה הוא תוצאה של מספר מאמצי בניין כוח השלובים זה בזה : הגדלה של כמויות הרקטות והטילים, הן כדי לשפר את השרידות שלהם והן כדי להרוות את מערכות ההגנה האווירית שלנו ; מאמץ להצטיידות בטילים וברקטות בעלי דיוק גבוה, שיכולים לפגוע בנקודות התורפה האזרחיות ( חשמל, גז ותשתיות לאומיות אחרות ) והצבאיות ( בסיסי חיל האוויר ומפקדות צבאיות ) בישראל ; הצטיידות ברחפנים ובכלי טיס בלתי מאוישים אחרים, גם הם לצורך פגיעה מדויקת ; הצטיידות באמצעי הגנה אווירית משופרים במטרה לנטרל את השפעת חיל האוויר, שלתפקידו המרכזי בתפיסת הלחימה הישראלית הם מודעים היטב ; שיפורים במערכי הגנת החופים והלחימה הימית ; פיתוח יכולות בממד הסייבר ; ותוכניות להפעיל כוחות בשטחנו, בין השאר תוך שימוש במנהרות התקפיות ( שחלקן נחשפו ונוטרלו השנה ) לשיבוש יכולת הפעולה ההתקפית וההגנתית של צה"ל ולהגברת הפגיעה בכושר העמידה של העורף . מאמצי בניין כוח אלו קשורים כנראה בשינוי יסודי יותר שמתחולל במחשבה הצבאית של הגורמים המזוהים עם הציר הרדיקלי - שיעי . שינוי זה מוביל אותם מתפיסת ניצחון המבוססת על התשת האוכלוסייה בישראל ( "ניצחון באמצעות אי - הפסד" ) לתפיסה שונה המבקשת לפגוע, מזירות שונות ( לבנון, סוריה, עיראק ואולי גם תימן ) , גם בתשתיות לאומיות בישראל וביכולות צבאיות חיוניות, כדי להוציא את המערכת הישראלית משיווי משקלה ולהביא לערעורה . החברה הישראלית : שיתוק פוליטי, הקצנה בשיח וירידה בחוסן החברתי הפרק השישי עוסק בישראל ובחברה הישראלית . המאפיין העיקרי של החברה הישראלית בשנת 2019 התבטא בהשלכותיו הרחבות של המשבר הפוליטי המתמשך בעקבות שני סבבי הבחירות לכנסת וההיערכות לסיבוב השלישי בחודש מרץ . הדבר יצר מבוי סתום שהתבטא בכישלון להקים ממשלה נבחרת, בהגבלת תפקודם השוטף של משרדי הממשלה וביכולתה של ממשלת המעבר לקבל החלטות בנושאים חיוניים . השנה החולפת התאפיינה גם בהעמקת המחלוקות במרחב הציבורי שמקורן בהשקפות עולם שונות, במיוחד באשר לאיזון הראוי בין ערכים לאומיים ודתיים לבין ערכים דמוקרטיים, ליברליים וחילוניים . השנה הסתמנה גם היחלשות נוספת בלכידותה של החברה הישראלית . זו מתאפיינת בפערים סוציו - אקונומיים מתרחבים בין עשירים לעניים ובין מרכז לפריפריה . ככלל ניתן לומר כי גם אם ישראל היא מדינה בעלת עוצמות פנימיות ניכרות, בשנה החולפת הצטברו סימנים המעידים על האצת המגמה של היחלשות הלכידות החברתית בין קבוצות חברתיות לבין עצמן, ביניהן לבין המדינה ובין היחיד לבין המדינה . בתנאים של עימות רחב - היקף יסתמנו, בדומה לעבר, התגייסות ציבורית והפגנת תמיכה בצה"ל . עם זאת, הימשכות העימות וריבוי פגיעות ונזקים בעורף, בהיעדר היערכות אזרחית מספקת, עלולים לערער את החוסן החברתי . תופעה זו יכולה להתבטא בהעצמת הפגיעה ביכולותיה המשקיות והאזרחיות של המדינה לנהל שגרת חירום באופן מושכל ולקיים רציפות תפקודית במהלך העימות, והיא אף עשויה לשבש את תהליך התאוששות שיידרש אחריו . לפיכך מומלץ להשקיע מאמץ מקדים בהתכוננות על פי תוכנית רב - שנתית סדורה, כדי לחזק את היערכות החזית האזרחית בישראל באמצעות העצמה ובנייה של מנגנוני חוסן קיימים וחדשים . המיעוט הערבי יחסיה הרגישים של מדינת ישראל עם המיעוט הערבי בקרבה עוברים טלטלה ושינוי נרחב . מערכת יחסים זו מעוצבת על ידי שלוש מגמות מרכזיות, רוויות סתירות פנימיות : הראשונה - שאיפה ברורה בקרב הערבים בישראל, ובעיקר בקרב הצעירים, להשתלבות אזרחית ואף פוליטית, לצד רצונם לשמור על זהות לאומית נפרדת ; השנייה - חושפת עוינות וריחוק של חלק גדול מהציבור היהודי כלפי המיעוט הערבי ; והשלישית - הביצוע המוצלח למדי של החלטת הממשלה על פיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים בישראל 2016 - 2020 ( החלטה 922 ) , שכבר תורם להאצת השתלבותו של הציבור הערבי במרקם הישראלי . המבחן הגדול ליחסים הרגישים של המדינה עם החברה הערבית יהיה באופן טיפולה באלימות ובפשיעה הגוברת בקרבה . הצלחה אפשרית בכך תלויה במידה מכרעת בשילוב הכוחות, שנמצא עדיין בראשיתו, בין מוסדות המדינה לבין החברה הערבית והנהגותיה .
|
|