|
|
עמוד:5
5 תמצית ההערכה האסטרטגית אי - הסדר העולמי בפתח העשור השלישי של המאה ה - 21 הולך ומתברר שהסדר העולמי מתאפיין בעיקר באי - סדר . השחקנים העיקריים במערכת הבינלאומית הם עדיין המדינות ובראשן המעצמות ( ארצות הברית, סין ורוסיה ) , אך משקלם של גורמים לא - מדינתיים הולך וגובר : ענקיות הטכנולוגיה והגלובליזציה, ארגוני טרור ושחקנים עצמאיים . החרדה הכלכלית מובילה, בין השאר, למה שנראה כמרד עממי הן באליטות והן בגלובליזציה ( ובמקביל גם ל"מלחמות הסחר" ) . העולם הפך רשתי ומקושר באופן שמאפשר העברת רעיונות במהירות, ותופעות חברתיות ותרבותיות מקומיות הופכות לגלובליות . אירועים שנחשבו בלתי נתפסים מתרחשים בתדירות גבוהה . במקביל עלתה השפעתם של פוליטיקאים פופוליסטים, המגייסים את תמיכתו של הציבור הרחב באמצעות מסרים פשוטים וקליטים שפונים לרגשות הציבור, ובאמצעות הצגת "עובדות אלטרנטיביות" המשרתות אותם . ארצות הברית עודנה המעצמה החזקה ביותר מבחינת המשאבים והיכולות, אך בהובלת הנשיא טראמפ היא מתכנסת לאינטרסים לאומיים צרים יותר מבעבר ומצויה בפתחה של שנת בחירות סוערת, שתתנהל בצל תהליך ההדחה . הפגיעה באנשיה ובסמליה ( השגרירות בעיראק ) הובילה אותה לחיסול סולימאני ולתגבור כוחותיה במרחב, אך נראה שאין בכוונתה להגיע לעימות כולל, רחב היקף, מול איראן ( עימות כזה יכול להתרחש במסגרת דינאמיקת הסלמה ) . רוסיה ממלאת באופן כוחני, אך חלקי ומוגבל, את החללים שמותירה המדיניות האמריקאית במזרח התיכון . עם זאת, נשיאה הוותיק פוטין מתמודד עם אתגרים פנימיים הנובעים, בין השאר, מעייפות הציבור מההרפתקאות הבינלאומיות . התמודדות זו מחזקת את אלו המבקשים לגלות גישה פרגמטית יותר מול המערב ולמצות תהליכי הסדרה עימו . סין ממנפת את העוצמה הכלכלית שצברה להשפעה מדינית ולכוח צבאי גובר, אך קצב הצמיחה שלה מואט וגם היא מתמודדת עם אתגרי יציבות מבית, המחייבים הפניית משאבים להידוק שליטתה בזירה הפנימית . סין מתעניינת במזרח התיכון ופועלת בו, אך עניינה מתמקד בעיקר בהיבט הכלכלי, לצד פעילות מדינית סמלית וניצני נוכחות צבאית . באירופה מתערערת היציבות בשל הרחבת הפערים הכלכליים, פליטוּת והגירה, התחזקות קיצונים מימין ומשמאל והוויכוח המחריף בין תומכי האיחוד למצדדים בלאומיות . זאת, לצד שינוי במאזן הכוחות הפנימי ( לקראת סוף עידן מרקל ) והתגברות ההבנה באשר לצורך להפחית את התלות הביטחונית והכלכלית בארצות הברית ולהגביר יכולות עצמאיות, כולל בתחום ההגנה . חיסול סולימאני על ידי ארצות הברית משרת, לפחות בטווח הזמן הקצר, אינטרסים ישראלים ומחייב תיאום אסטרטגי עם ארצות הברית . עם זאת, ישראל תיאלץ כנראה להמשיך להתמודד לבדה עם מרבית האתגרים האזוריים . כמו כן, נותרו סיכוני התנגשות עם ארצות הברית בכמה תחומים : היחסים עם סין, הפוטנציאל להסדר עתידי עם איראן ( שסבירותו כנראה פחתה ? ) , ערוצי השיח עם רוסיה והמשבר ביחסי ההנהגה הישראלית הנוכחית עם המפלגה הדמוקרטית, בפרט אם נשיא דמוקרטי ישוב לבית הלבן . בה בעת, התחרות האסטרטגית בין המעצמות מהווה גם הזדמנות לישראל לעצב מדיניות, שבמרכזה חיזוק שיתוף הפעולה עם ארצות הברית ( ואולי אף כינון "ברית חדשנות אסטרטגית" ) , ולצידו העמקת הכניסה לשווקים צומחים והידוק היחסים עם אירופה ( כינון מחדש של דיאלוג אסטרטגי ) . כל אלו מחייבים ניהול קפדני של הסיכונים ליחסים האסטרטגיים של ישראל עם המעצמות, ובעיקר הידברות ותיאום עם כלל הגורמים הרלוונטיים בארצות הברית : הממשל, הציבור, התקשורת ויהודי ארצות הברית . מצבו של הרעיון הדמוקרטי - ליברלי שלושה עשורים לאחר התמוטטותה של ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, לרעיון הדמוקרטי - ליברלי אין כיום יריב גלובלי אחד המייצג אלטרנטיבה אידיאולוגית מנוגדת, דוגמת הקומוניזם או הפשיזם . עם זאת, הרעיון מתמודד עם יריבים שונים העוינים את ערכיו, נלחמים במוסדותיו ומקדמים סדר "אי - ליברלי" עולמי ומדינתי שונה . התמודדות זו נערכת בשלוש זירות : מול כוחות מתחרים במאבק על הסדר העולמי ; מול גורמים מערערים פנימיים - מימין ומשמאל - בדמוקרטיות המערביות הליברליות עצמן ; ומול מודלים שלטוניים חלופיים ומנגנוני דיכוי ופיקוח משתכללים במדינות הלא - דמוקרטיות . לרעיון הדמוקרטי - ליברלי יש עדיין תמיכה רחבה, אך מדדים שונים מלמדים על נסיגה במעמדו ובתפוצתו . בד בבד מסתמן ניצחון לכלכלה הקפיטליסטית, שאומצה בגרסאות שונות גם על ידי חלק מסוכניו המובהקים של הסדר האי - ליברלי .
|
|