|
|
עמוד:6
הערכה אסטרטגית לישראל 2020 – 2021 6 מעמיק בעיקר את בעיות היסוד הכלכליות — אבטלה ( בדגש על אבטלת צעירים ) , אי-שוויון, פריון נמוך, פערי משילות, שחיתות ותלות בנפט ובסיוע חיצוני, ומוסיף לכל אלה ממד חריף של אי-ודאות . בשנת 2020 , על רקע מגפת הקורונה ושנת נשיאותו האחרונה של טראמפ, התחוללו מספר שינויים והתפתחויות : גיבוש שורה של הסכמי נורמליזציה בין ישראל למדינות מהציר הסוני-הפרגמטי ; ירידה בביטחון העצמי שאפיין בשנים האחרונות את הציר האיראני-שיעי, שעודנו מלוכד אך שקוע בבעיותיו הפנימיות ; עלייה באגרסיביות של הציר שאותו מובילה טורקיה, אשר באה לידי ביטוי במעורבות בסכסוך בלוב ובפעילות באגן הים התיכון ; וגם מאמצי התאוששות והתארגנות של מחנה הפלגים הג׳האדיסטיים . בראשית שנת 2021 הוכרז על סיום הסכסוך בין מדינות המפרץ לבין קטר . התפרצות מגפת הקורונה חייבה את כל המשטרים להיערך מולה, ולפי שעה נראה שכולם מצליחים להתמודד עימה בלא שמערכות השלטון שלהם יקרסו . כל אחד מהמשטרים התמודד עם המציאות הכלכלית בדרכו, אך הפתרונות כולם קצרי טווח וצפוי כי המשטרים יתקשו להתמודד עם ההשלכות העמוקות יותר ( למשל שיעורי האבטלה, שהיו גבוהים בחלק מהמדינות גם ערב המשבר ) . המאפיין העיקרי של שנת 2019 היו המחאות העממיות הנרחבות שפרצו בסודאן ובאלג׳יריה ( בשתיהן הוחלפו השליטים הוותיקים ) וכן במצרים, בעיראק, בלבנון ואף באיראן . מחאות אלו הופסקו עם תחילת משבר הקורונה, וסביר להניח שיתחדשו עם סיומו ( כפי שאכן קורה בלבנון ובעיראק, למשל ) ויציבו בפני המשטרים אתגרים ליציבותם . גם אם המדינות ייחלצו ממשבר קורונה בשנה הקרובה, ייתכן שנראה גל מתחדש של מחאות או ביטויים נוספים להידרדרות ביציבותן . בשנים האחרונות ביססה ישראל את מעמדה האזורי כבעלת ברית איתנה של המדינות הסוניות הפרגמטיות . על רקע עיסוקן האינטנסיבי של מדינות באזור בבעיות פנים ובשיקולים אסטרטגיים המנחים אותן, התברר בשנת 2020 שהמבוי הסתום בתהליך המדיני הישראלי-פלסטיני אינו עוד חסם בפני נורמליזציה ביניהן לבין ישראל . ההסכמים שנחתמו ב- 2020 בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות, בחריין וסודאן, וכן ההכרזה של מרוקו על כוונתה לכונן יחסים מלאים עם ישראל, נבעו בעיקר מרצונן של מדינות אלה לקדם יעדים מדיניים וביטחוניים בסיוע ובחסות ממשל טראמפ, טרם סיום כהונתו . קבלתה של ישראל באזור על ידי המחנה הסוני הפרגמטי, ובמסגרת זו חיזוק ( פוטנציאלי ) של החזית מול איראן, היא תהליך חיובי המסייע לביטחון הלאומי של ישראל . עם זאת, על ישראל להביא בחשבון את תרומתן המעשית המוגבלת של השותפות מול איראן, בוודאי בתחום הצבאי . כן יש להביא בחשבון שמגמה זו תיצור לישראל אתגרים, למשל אם בעלות בריתה החדשות יבקשו את תמיכתה ומעורבותה בסכסוכים שבהם הן מעורבות . בהקשר לזירה האזורית, נכון אם כך שישראל תפעל להרחיב את מגמת הנורמליזציה למדינות נוספות, תוך צמצום הסיכונים ליתרונה האיכותי ומבלי להיגרר לעימותים שיש לה בהם עניין מוגבל . במסגרת זו נכון לשתף את מצרים, ירדן ( תוך שיקום היחסים עימה ) והרשות הפלסטינית בשיתופי הפעולה המזרח-תיכוניים . אפשר שהתקופה הקרובה מתאימה גם לניסיון להעלות את דרג היחסים עם טורקיה, אף שהסבירות להצלחתו אינה גבוהה .
|
|