|
|
עמוד:10
מיליו-ות אווירית למהלומה רבנממלית 10 ( 1993 ) כתב ספר על ההיסטוריה של חיל האוויר עד תחילת שנות ה- 80 . אורי בר-יוסף פרסם לאחרונה ספר מקיף על חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים ( 2021 ) , ואבירם ברקאי ( 2013 ) כתב על טייסת 201 במלחמה זו . הענף לתולדות חיל האוויר הפיץ לציבור שורה של מחקרים על חיל האוויר, מהתפתחות התעופה הביטחונית בארץ ישראל לפני הקמת המדינה, דרך עלילותיו של חיל האוויר במלחמת העצמאות ובמלחמת סיני ועד ערב מלחמת ששת הימים ( אמבר ואחרים, 1988 ; כהן, ,1997 4002א ; לכיש ואמיתי, 1995 ) . חיל האוויר היה גם שותף מרכזי בסדרת הרצאות שהפכה לספר בהוצאת האוניברסיטה המשודרת ( אמיר, 2011 ) . רוב הכתיבה הזאת עוסקת בשלושת העשורים הראשונים להיווסדו של חיל האוויר ומספרת סיפור אחיד ומוכר יחסית : חיל האוויר הוקם במלחמת העצמאות והתקשה לבוא בה לידי ביטוי ; הוא התארגן, נבנה ונאבק על עצמאותו בשנות ה- 50 ; השמיד את חילות האוויר של מדינות ערב במבצע מזהיר ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים ; נתקל ב׳בעיית הטילים׳ במלחמת ההתשה ולא מצא לה פתרון ; כשל במלחמת יום הכיפורים, ספג במהלכה אבדות כבדות ולא הצליח לסייע לכוחות היבשה במשימותיהם ; ואת הלקחים שהפיק מכישלון זה מימש במבצע המוצלח לתקיפת הטק״א במלחמת לבנון הראשונה . על התקופה המאוחרת יותר, משנות ה- 80 ואילך, נכתב פחות, והסיפור של חיל האוויר בארבעת העשורים האחרונים מורכב יותר וברור פחות . הוא קשור כבר לשינויים במאפייני הלחימה, לצמיחתו של דור האויבים החדש ולשינויים עמוקים שחלו בחשיבה הישראלית על ענייני צבא וביטחון ( לרבות יחסה של החברה בישראל למלחמה ולמחירה ) . בעשורים האחרונים חלו גם שני שינויים גדולים במבנה הכוח האווירי — כניסתם לשירות בהיקף הולך וגובר של כלי טיס בלתי מאוישים או מאוישים מרחוק ( כטב״מים או כטמ״מים ) למגוון משימות, והצטיידות במערכות הגנה אווירית, בעיקר נגד איום הטילים והרקטות שנהיה מרכזי . שני התחומים מתבססים בעיקר על טכנולוגיות ישראליות ייחודיות והפכו להיות מרכיב מרכזי ביכולת הכוללת של הכוח האווירי להתמודד עם אתגרי התקופה . שינויים אלו מעוררים שאלות כבדות משקל על דמותו העתידית של הכוח האווירי, הן בקשר לכמות הפלטפורמות המאוישות ולמידת השימוש בהן ( לעומת כטב״מים וטק״ק מדויקים ) והן בקשר ליחס בין אמצעים הגנתיים לאמצעים התקפיים מבחינת כמותם ומידת השימוש בהם . דילמה נוספת קשורה להיקף ההצטיידות בפלטפורמות המתאפיינות בסיכויי גילוי נמוכים ( ׳חמקנות׳ ) , תכונה הנהפכת לכרטיס הכניסה לסביבה רוויית איומים . ספר זה עוסק פחות בחיל האוויר עצמו ויותר בשימוש שנעשה בו, בחשיבה על הפעלתו ובמקומו בתפיסת המלחמה הכוללת . הספר כולל תשעה פרקים . בפרק הראשון מונחת תשתית עיונית כללית לדיון בשימוש בכוח האווירי ובמקומו בתפיסת המלחמה הכוללת . נידון בו המושג ׳כוח אווירי׳, משמעותו והרעיונות השונים על צורת הפעלתו . התבוננות ארוכת שנים בהתפתחות החשיבה הישראלית על מקומו של הכוח האווירי ועל תפיסת ההפעלה שלו מלמדת שהם במידה רבה יצירה ישראלית עצמאית . עם זאת, החשיבה הישראלית מושפעת הן מן החשיבה ומן התפיסות של צבאות זרים והן מן הדיון התאורטי על השימוש בכוח האווירי שמתנהל מאז היווצרו בראשית המאה ה- 20 . בפרק נסקר הדיון על השימוש בכוח האווירי מימי ההוגים הראשונים ומרעיון ׳התקיפה האסטרטגית׳ שהם פיתחו ועד לרעיונות מתקדמים יותר, דוגמת ׳מערכה אווירית׳ ו׳מבצעים מבוססי אפקטים׳ . בפרק מתואר גם הדיון התאורטי על יכולותיו של הכוח האווירי ועל מגבלותיו, לרבות העיסוק בשאלה הוותיקה — האם כוח אווירי לבדו יכול להביא להכרעה צבאית ולניצחון במלחמה ?
|
|