|
|
עמוד:13
[ 13 ] ככה זה היה מעשה יום ביומו . בנו, שלא היה גיבור גדול, אזר עוז, נסע והביא את הזריקות . ככל הנראה הסיפור הזה היה סיפור אמת כי במשך שנים ארוכות היו לה בפרק הזרוע צלקות קטנות מהזריקות, וכאשר ערכו בבית הספר בתל אביב בדיקה מקדימה לחיסון נגד שחפת, הבדיקה העלתה שיש לה כבר נוגדנים . אשר לנבואה של הרופא, אפשר שהייתה באמת ואפשר שאימא רוזה המציאה אותה כדי להוסיף דרמה לרגע . כמה מהר נהפך האימוץ של ילדה קטנה למחויבות נפשית, לאהבה הדדית . כשמתבוננים בתמונות משנת ,1946 הצלקות של החוויות שעברו עליהם זה לא מכבר אינן ניכרות : כולם לבושים היטב, הנשים אלגנטיות, מטופחות . נוסעים בקיץ לנופש בעיירה ציכוצינק . איך אפשר לחזור כה מהר לחיים נורמליים ? ממשפחתו של בנו בעיר לוצק לא נותר איש : הורים, אחיות ומשפחותיהן – איש לא שרד . נותר דוד באמריקה ולו בן ובת, ועוד בן דוד בחיפה . רוזה איבדה את סבתהּ שגידלה אותה ואת שתי אחיותיה הצעירות, שסירבו לנטוש את סבתן ונשארו בגטו אף שיכלו למצוא מקלט בחוץ . אח נוסף מת בסיביר מאסתמה . נותר פיניק, שהיה איתה ועם בנו באומסק, סיביר, ואח נוסף שעלה לארץ ישראל בשלהי שנות השלושים בעזרת ויזה של סטודנט . כל בני המשפחה המורחבת, כל העולם שהכירו, נעלמו ואינם . החיים ברוסיה היו קשים, אף כי הם הצליחו להשתחל למשרות שהבטיחו שלא ירעבו ללחם . הפשפשים בקירות, הדלות ותחושת החיים על קו הקץ בחברה שבה הקומבינות חגגו ( בזכותן הצליחו לשרוד ) אך יכלו לגרום בן-רגע למאסר בעוון ספקולציה, אם לא למשהו גרוע מזה . הם לא אהבו את המציאות הסובייטית . אומסק הקרה והפרימיטיבית הייתה ארץ גלות בעיניהם . לעומת ברית המועצות, הצטיירה פולין בעיניהם כסמל הציוויליזציה . ברגע שיכלו לחזור לפולין, הם מיהרו לעשות זאת . אך זו לא הייתה פולין שהכירו : בווהלין, שעתידה להסתפח לאוקראינה, השתוללו כנופיות הבנדרובצים, לאומנים אוקראינים שרצחו יהודים ופולנים . ובכלל, לשם מה להישאר בעיירות שבכל אחת מהן היה גיא הריגה, והשכנים סיפרו על המצעדים אל עבר הבורות וגם לבשו את הבגדים של היהודים שאינם ? רוזה התנפלה על צעירה אחת כי נראה לה שלבשה את הסוודר של אחותה . הכול עוד היה טרי כל כך . היער עוד לא כיסה את הבורות . אז הם אספו מסביבם את שארית הקרובים או סתם מיודעים יהודים שנשארו בחיים, המשיכו במסע מערבה, הגיעו ללודג', פתחו בית מלאכה ללבנים, שהיה להם ביקוש גדול, והחלו לחיות טוב . זה לא שהשואה לא
|
|