מבוא

עמוד:10

10 אספת עם בנפש אחת עדותו, לעיתים הוא אינו מסוגל לבטא את הגיגיו בדרך אומנותית אלא באמצעות אחרים למיניהם . לכל אחד מרעיו הבדויים הוא מייחד תפקיד, ורק בזכות אותם חברים שבדה הוא יכול לממש את חפצו ולהיהפך ליצירת אומנות . אבל חרף ההסבר התעלומה נותרת בעינה . מדוע נזקק אדם למסכות כדי לבטא את עצמו ? מה מקור הכמיהה שאינה יודעת שובעה “להיות תמיד אותו האדם וגם אחר“ ( סה“נ : 39 ) ? מניין הצורך הבוער לחלק את עצמו לאישים שונים ממנו, שלכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים משלו ? מדוע פסואה חש שדווקא אישים זרים לו מאפשרים לו לתת ביטוי אומנותי לעצמו ? ומה פשר מספרם הרב של כפיליו היוצרים ? מה החריף אצל היוצר את תחושת חוסר קיומו ? 1 כיצד עמד ולבסוף, גם אם אפשר להוסיף ולמנות תהיות נוספות, פסואה בריבוי הזה ולא קרס תחתיו ? תהיות אלה עוררו בי דחף בלתי-נשלט לנסות ולפענח את התעלומה ששמה פסואה . ניסיתי למצוא תשובות במספר תחומים — פסיכולוגי, פילוסופי, מיסטי ואסתטי . ספר זה האמור להיות ראשון בסדרה, מתמקד בעיקר בדברי פסואה עצמו — כפסואה וכהטרונימים שלו — תוך הסתייעות מעטה בלבד בתאוריות למיניהן . הפרק הראשון מברר את משמעות המילה “הטרונים“, ומביא מדברי היוצר על הופעת ההטרונימים ואת הסבריו שלו לתופעה המוזרה . כמו כן הפרק מתאר את יחסו האמביוולנטי של המשורר לחבריו ופורש הרהורים שעלו בי בעקבות הסברי פסואה להיזקקותו להטרונימים בחייו . הפרק השני עוסק בסיבות שהביאו את פסואה, לעניות דעתי, ליצור כאחר . הפרק מתאר את עולמו הנפשי של פסואה . יחסו המורכב אל העולם סביבו, אל המתרחש בחייו ואל עצמו שופך 1 ר', למשל, מאמרה של חלפי .

כרמל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר