|
|
עמוד:12
מ י כ ל ג ו ב ר י ן 12 שלוש פעולה בעבר, ואחרים הפכו לחברים קרובים לדרך . יחד חקרנו במשך בטים מדעיים ואמנותיים, את יהזיכרון מהאת – 2015 - 2012 – וחצי שנים הזיכרון האישי ומולו את הזיכרון הקולקטיבי ואת דרכי העברת הזיכרון מדור לדור . ובמקביל ריחפה תמיד השאלה מה תפקידו של זיכרון השואה מול הווה כיצד ניתן לעצבו מתוך אחריות מוסרית וכקריאה לחיים . ו משתנה, וכסופרת כמו גם מתוך מהלכי הביוגרפיהרוןתאט סיוני כבמאית י ואולם, מנ ווצר חיבור קיומי אל נושא יהאישית, ידעתי שאל עומקיו יגיע הדיון רק אם י יחשף הקשר האישי של כל אחד מהחברים לשאלת העברת הזיכרון ; רקיהמחקר ו אם יעלה הממד האישי שאליו פונה הזיכרון כגורם חי . ואמנם, כבר מהפגישה בודת הקבוצה את גבולות השיח המחקרי ואת תחומי עיסוקם הראשונה פרצה ע של חבריה . מראשית היה זה גם מפגש אישי עם מעמקי הזיכרון הפרטי של חברי הקבוצה, ולאורך שנות העבודה יחד המשיכה ונחשפה נוכחותו המורכבת, מפתיעה ביותר, בחייהם ובעיסוקם המקצועי של המשתתפים . וכך, כברהולעתים ראשון נחצה קיר הזכוכית המגונן של היותנו 'קבוצת מחקר', נפרצה במפגש ה הפרסונה המקצועית או הציבורית של המשתתפים, והסתנן הקול האישי, תו נוצר מעגל הקשב הדרוך,הגולמני, המהוסס, המגשש, הכאוב וחסר המילים . אִ שיר אהבה – לדינו זקן בשיר ב-בו של המפגש הראשון פתחה אתי בןהתומך . בלִ שהרעיד את חברי – וגעגועים שהושר בפי יהודי סלוניקי המובלים לאושוויץ ח מנדי כהאן בשיר ביידיש, והמשתתפים צהקבוצה ; וכאשר בסיום המפגש פ נסחפו אחריו ויצאו במחול מסביב לשולחנות הדיון בחדר הסמינרים של ון ליר, צה דיסציפלינות מלומדותידענו שנוצרה קהילה קטנה, ושמעתה הדיבור בה יח – ושאולי זהו קצה החוט שאחריו אנחנו מחפשים , ויהיה מחויב לעצם קיומנו העברת זיכרון, גם בלב הקולקטיב, כחוויה אישית קיומית ומכוננת . רק לאחר שנפגש אדם עם סיפורו החבוי, מכיר בו וחולק אותו, הוא נחלץ יפורו של האחר, מתוךמבדידות שתיקתו ויכול להקשיב וגם לשמוע את ס זה של דיבור מקצועי ואישי שזור גם בספרכגורל . עירוב-שותפותאמפתיה או זה, כהזמנה לכל קורא וקוראת לשלב בתוכו את סיפורם . * * * תוך כדי פעילות הקבוצה התחולל בנו שינוי . מול היחס הרווח לזיכרון השואה ל המאמץ לשמר את כמסר אחד, קולקטיבי ומנוסח מראש, המבוסס לרוב ע הקורבני, נקודת המוצא שלנו הפכה את ממדהטראומה מתוך דגש על ה היוצרות : הבנו שהזיכרון הוא בחירה אישית ולכן רב קולי ; הזיכרון איננו רק
|
|