|
|
עמוד:12
יעקב שמיר ( יזו ) 12 ( קורקטיבה ) ולא דרכי חילוף ( אלטרנטיבה ) לדרכי השלטון, בשנים הראשונות והמעצבות של המדינה . משמע : הספר מערער על הטענה המקובלת שהקיבוץ המאוחד ראה עצמו אלטרנטיבה לשלטון והציע חלופות לדרך הממלכתית מפני שהחטיא את הבנת התקופה ובכך גם החמיץ את האפשרות לתרום למדינה . חידוש נוסף שספר זה מחדש הינו המושג "ריאליזם ממלכתי", העומד במרכיביו השונים מול המושג "ריאליזם אוטופי" . מן הפולמוס בין "הדרך התנועתית" הוולונטארית, ל"דרך הממלכתית" המוסדית, נולד המחקר והספר שבעקבותיו . המחקר — עבודת הדוקטור — "הקיבוץ המאוחד ומדינת ישראל — 1948 - 1955 : בין "ריאליזם אוטופי" לבין "ריאליזם ממלכתי" הוגש לאוניברסיטת תל-אביב בשנת 2006 . * * * במחצית המאה הי"ט, כתב ההיסטוריון הצרפתי אלכסיס דה-טוקוויל : "מהמאה הי"ח ומהמהפכה יצאו, כמו ממעיין אחד, שני זרמים : אחד הוליך את בני האדם אל מוסדות החופש — ואחד אל שלטון אבסולוטי" . ספר זה מאמץ אבחנה היסטורית חשובה זו כמצע מחשבתי בבואו לחקור את קורות השנים הראשונות למדינה — שנות פולמוס ההגשמה בין שתי הדרכים . ימיה הראשונים של המדינה היו ימי מעש גדולים מלווים בדלות רבה . החזון הציוני נתקל בקשיי הגשמתו ונוצר מתח קבוע בין השאיפה הגדולה להשיג את מלוא היקף המפעל הציוני, לבין המציאות הקשה והמכבידה . התנאים הקשים והמשתנים תכופות, הם שעמדו ביסוד הפעולה הממשלתית בבואה ליישם את מדיניותה בשאלות התקופה . מנגד למדיניות זו ניסה הקיבוץ המאוחד להציע פתרונות משלו לבעיות השונות — על-פי דרכו . שתי הדרכים היו ריאליות, אולם היו שונות בהבנת המציאות ובהבנת אופיו והיקפו של המעשה הפוליטי . השוני היה בתפיסת היכולות שעמדו לרשות המדינה ובעמידה השונה על כוחו הריאלי-היסטורי של המרכיב החזוני-אוטופי במעשיו של היחיד המגשים . כאן נולדה המחלוקת בין שתי דרכי ההגשמה — הוולונטרית והממסדית . מחלוקת על דרכי הביצוע — לא על המטרות . ועל כל זאת כבר אמר בובר ( 1945 ) כי :
|
אוניברסיטת בר-אילן, הקתדרה ללימודי תולדות קרן קיימת לישראל ומפעליה
|