|
|
עמוד:12
12 הילית אראל - ברודסקי משתבשת ( אוגדן, 2004 : 235 - 236 ) . במידה שאין הוא יכול לחלום ולדמיין את חווייתו הרגשית, אין ביכולתו להשתנות או לצמוח, או להפוך למשהו שונה ממה שהיה ( אוגדן, 2004 : 239 ) . יכולתו של האנליטיקאי להשתמש בכושר החלימה וברֶוורי שלו היא נתיב חיוני בדרכו של המטופל לחלום ולדמיין בעצמו . חלימה שכזו מתרחשת ללא הפסק, יומם ולילה, אף על פי שבמצבי ערות אנו מבחינים בה רק דרך נגזרותיה, למשל במצבי רוורי המתרחשים בפגישה אנליטית או במפגש עם יצירת אמנות . כאשר אדם אינו יכול להפוך נתונים חושיים גולמיים לרכיבים לא מודעים של חוויה שזמינה ליצירת חיבורים חדשים, אין הוא יכול לחלום . כשאין יכולת לחלום, אין יכולת להבחין בין דמיון למציאות, אין שינה 1 ואין התעוררות ( אוגדן, 2011 ) , אין יצירתיות ואין משחקיות . אמנות הפסיכואנליזה על פי אוגדן ( 2004 ) היא תהליך הממציא את עצמו תוך כדי התרחשותו, או אם תרצו, תהליך החולם את עצמו תוך כדי התרחשותו . פסיכואנליזה היא חוויה רגשית שחיים אותה, חוויה שיש להרחיבה כל העת מחדש, כמו האמנות וכמו הלא-מודע . האנליטיקאי מבקש לפגוש את המטופל שלו בכל שעה כאילו הייתה זו הפעם הראשונה שהם נפגשים ( 1978 Bion, ) . עליו לשחרר את עצמו ממה שהוא כבר "יודע" על מנת ללמוד דבר מה חדש ( 1970 Bion, ) . כמו הצייר, כך גם על האנליטיקאי להסכים ולעמוד מול לוח הקנבס הלבן ולפגוש את אינסוף האפשרויות, את אינסוף החלומות הפוטנציאליים, אבל גם את החסר, את הנפרדות, את המחוק ואת האין . עליו להיות בהמתנה רפויה-דרוכה לקראת הדבר החדש שיבוא או שייעדר . 1 . ראו בהקשר זה ( ובהמשך להפנייתו של אוגדן בספרו "על אי-היכולת לחלום" ) את הסיפור של בורחס על "פונס הזכרן", בתוך בורחס, חורחה לואיס, 1998 . בדיונות, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה, עמ' 95 - 102 .
|
|