|
|
עמוד:10
10 הילית אראל - ברודסקי זוויות שונות לקשר שבין מחול לפסיכואנליזה . שריר-וולפה מתארת את העבודה הדיאדית המתרחשת בין האנליטיקאי לאנליזנד, בין הכוריאוגרף לרקדן ובין הרקדן לצופה, כתהליך המעורר הפריה הדדית לצד קשר של תלות . המאמר דן במתח הקיים בשלוש הזירות הללו בין נוכחות להיעלמות ובין הימצאות יחד לפרידה ולנפרדות, וכן בחוסר היכולת לשחזר את הרגע החד-פעמי ובן-החלוף . גילת שוזר את הטנגו הארגנטינאי בפסיכואנליזה ובעיקר על פי רוחם של דונלד ויניקוט ושל ז'אק לאקאן . הוא תר אחר החוויה היצירתית בפסיכואנליזה ובמחול ובמפגש האנושי המאפשר אותה . יצירתיות זו נולדת, לפי גילת, מעמדה נפשית המתאפשרת תוך כדי המהלך הגופני . גילת מתאר כיצד חוויה זו בטנגו פתחה עבורו מרחב של חשיבה, דמיון והתבוננות בעצמו כמטפל, כמטופל וכאדם . הפרק העשירי בספר עוסק בפסיכואנליזה וקולנוע . רינה דודאי מנתחת את הסרט Her , ודרכו היא מתייחסת לשאלה כיצד נפש אנושית, בעלת גוף, רגש ותודעה יכולה לפתח יחסי אובייקט עם מחשב . דודאי חוקרת את עולם הסייבר ובוחנת את מקומו של הגוף ( החסר ) בשיח הקיברנטי, ואת מקומם של מרחבים וירטואליים בתודעה האנושית . בפרק האחד עשר דנה אסתר שפרבר בארכיטקטורה בת זמננו וטוענת שהתהליך התכנוני-מחשבתי בארכיטקטורה ובפסיכואנליזה זקוק ליצירתיות כמרחב ביניים שמגשר בין הרוחני לממשי . שפרבר מציגה את המיתוס של דדלוס כמצע לחשיבתה זו . שני הפרקים האחרונים בספר עוסקים בתורת הסוד ובבודהיזם, אשר לדעתי קשורים גם הם לשאלת המוזה וליצירה . בפרק השנים- עשר דנה רות קרא-איוונוב קניאל במפגש הפורה שבין התיאוריה הפסיכואנליטית לבין החשיבה הקבלית והמיסטית סביב סוגיות של הולדה, מיניות והורות . היא ממחישה את חשיבות הזיווג והארוס, וכן את השלכות הרעיון שהאדם קיים "מתוך לידה" וצומח מתוך מערכות יחסים עם הזולת הן בחשיבה הקבלית והן בפסיכואנליזה .
|
|