|
|
עמוד:11
11 משבר אמון המסרים וגרם להורדת יכולת הריכוז של ההמון ממסרים מילוליים למסרים חזותיים ושטחיים . בעידן המדיה הדיגיטלית הועמקה יכולת זו, והדגש הושם על היכולת של המנהיג לשטח כל דיון מדיני מעמיק לכדי 280 תווים בטוויטר . בכך הצטיין דונלד טראמפ, שהצליח בעיקר לצייץ בשחור-לבן : ביטויים בעד או נגד, "ווינר" או "לוזר", "אנחנו" או "הם" . ציוצים שעיקר גדולתם ביכולת לקבל לייקים ושיתופים רבים ולהעניק למשתמש תחושה שהוא בעד או נגד בלי להיכנס לדיונים ארוכים ומורכבים של המציאות . התהליך המחלחל של היחלשות אמון הציבור בתקשורת נמצא בתופעה רחבה יותר שאנו מאתרים כהחלשת אמון הציבור בכל תחומי חיינו : אובדן אמון במוסדות ציבור, בפוליטיקאים, במשפט, בתאגידים, באקדמיה, בנותני שירותים ציבוריים ופרטיים, ביחסים בין אנשים, בתוך המשפחה ואפילו בין בני זוג . תופעות אלו ניתן לאתר גם בייצוגים המופיעים בטקסטים פופולריים . טקסטים פופולריים שאינם מחויבים לתיאור מדויק של המציאות מתבססים על אלמנטים ממנה ובכך לעיתים הם מקדימים את זמנם ומציגים מגמות שקיימות במציאות . כדי לבחון את משמעויות העומק המוצגות בטקסטים אלו בחנו את משבר האמון כפי שהוא משתקף בז'אנרים הפופולריים : בפרסומות בטלוויזיה וברשת, בפוסטים ברשתות ובסדרות דרמה בטלוויזיה בארץ ובעולם . הספר החל להיכתב הרבה לפני המשבר בבריאות, בכלכלה ובחברה שהביא עמו נגיף הקורונה . ואולם משבר זה העצים את תופעת חוסר האמון והיה לדוגמה מרכזית ולתמה מובילה בהדגמת התהליך של אובדן האמון בין האזרח למערכות המדינה ומוסדותיה . אי-האמון לא נולד עם משבר הקורונה, הוא היה כאן שנים רבות לפני כן, אבל המפגש בין התופעה החברתית החשובה ביותר של המאה ה- ,21 הירידה באמון במעמדה של האמת, לבין המגפה הגדולה של סוף שנת ,2019 מגפת הקורונה, הביא את הנושא
|
|