|
|
עמוד:10
10 יובל קרניאל | עמית לביא- דינור לקדם ולשכפל את המסר הזה . בעידן זה התחרות היא על זמן הצפייה של המשתמש . בין אלפי הפוסטים, הציוצים, הסטוריז ושאר הפיצ'רים שרצים על המסך, יכולת הריכוז והקליטה שלנו יורדת בהתמדה . לכן, הצהרות קצרות, תמונות וסרטונים שאורכם פחות מדקה הם אלו שקובעים את סדר היום התקשורתי, ומכאן גם את סדר היום הפוליטי והכלכלי . הטלוויזיה המסורתית מתכתבת תדיר עם המדיה הדיגיטלית ומציגה יותר ויותר תמונות וסרטונים המופיעים ברשת . היא מציגה אותם בתוכניות האקטואליה השונות ובכך מאפשרת להם להיתפס על ידי הציבור כבעלי חשיבות ועניין . גם אם התכנים עוסקים בחתולים, כלבים וילדים בהקשרים קומיים, הדיווח עליהם באקטואליה מעניק להם הקשר של מידע בעל עניין לציבור . אחרת, מדוע תוכניות אקטואליה טורחות לשדרן ? ניל פוסטמן בספרו בידור עד מוות 1 טען כי המנהיגים המצליחים בכל תקופה הם אלו שיודעים להשתמש נכון בטכנולוגיה העכשווית . בעידן הטלוויזיה השפה החזותית והבידורית עיצבה מחדש בדמותה את הערכים והמושגים בתחום הפוליטיקה, הדת, המשפט, העסקים, התקשורת והחינוך . היכולת של מנהיג להיות "טלגני", כלומר "עובר מסך", תכונה שאי אפשר להצביע במדויק על מרכיביה, הייתה יתרון מרכזי למנהיגי התקופה . ב- 1981 נבחר לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן, שהיה שחקן כושל בהוליווד אך פרפומר מעולה בהופעותיו בטלוויזיה . הוא ידע להשתמש בכישרון המשחק שלו ולהעניק הופעות מרשימות בטלוויזיה, המלוות בדימויים מעולם סרטי הקולנוע, שנתפסו על ידי הצופים כאמינות ומשכנעות . גם ברק אובמה, שהיה הנשיא בין 2009 - ,2017 נחשב לפרפומר מעולה שידע להלהיב את ההמונים בנאומיו ולהפגין הופעות כריזמטיות בטלוויזיה . גם בעידן הטלוויזיה נטען כי היכולת של מנהיג נמדדת במשפטים קצרים, חדים ושטחיים, וזאת בשל המעבר שיצרה הטלוויזיה מעולם המילים לעולם הדימויים . מעבר זה השטיח את
|
|