|
|
עמוד:14
14 אלירן בר אל לשיטתי, כביקורת הביקורת, לא חייבים לבחור בין אפלטון לקאנט ; אפשר לשלב את שתי משמעויות הביקורת, כי אני סבור שאיננו יכולים לדעת דבר-מה המגביל את התבונה ( או : גבול התבונה הוא לא-מודע ) . אנו לא יכולים לדעת את גבול התבונה מפני שתבונה אנושית היא למעשה הממד האינסופי של קיומנו . ויש להבין את המילה "אינסופי" במלוא מובנה, כי איננו יכולים לדעת ( א-פריורית ) את הגבול של מה שנוכל לדעת ולהבין . על כן אני חושב שהרעיון המודרני האמיתי הפוך מהרומנטי - להניח שלא נוכל להבין, ושלא יכול להיות לנו רעיון ברור של סוף או גבול התבונה . אין שום דבר שמראש ידוע לנו כבלתי-נחשב . מכאן, 7 הזה . ביקורת הביקורת היא התנועה הכפולה על פני הגבול ( הדק ) תנועה שמהלכה משנה ומזיזה אותו, ובכך משנה את נקודות הייחוס של העולם כולו, כזיח מהציר עליו הוא נסוב . הביקורת, כפי שתיושם בהרצאות שבספר, תהא פעולת שינוי היחס בין האפשרי לבלתי-אפשרי על ידי הזזת הגבול ביניהם . כך, למשל, נחצה את גבולות תחומי הידע השונים המונעים בדרך כלל את השיטוט החופשי ביניהם . קריאה ביקורתית, כחלק מתיאוריה ביקורתית, תשאף לפתיחת אפשרות חדשה לחשיבת המציאות ושינוייה האפשריים דרך ההפרדה בין הנחשב לבלתי- נחשב, מבחינה מושגית וחברתית . אז בניגוד לקאנט והנחתו שגבול הידע יכול להיות ידוע, בעקבות פיתוח מדע הלא-מודע של פרויד ולאקאן נטען שהבלתי – נחשב הוא שמו ( הנרדף ) של הממשי . מכאן, אם נניח שאנו מודעים לגבול התבונה ( הדתית או המדעית ) כך שאנו יודעים מה בלתי-אפשרי לחשיבה, יוצא שאנו זונחים למעשה 7 . לפי הבחנתו של גורביץ', גבול עבה הוא זה שאינו ניתן לחצייה ולכן אופיו המגביל והמדיר, ואף המפריד בין צדדים שונים ( האחד והאחר, למשל ) . אך גבול דק הוא זה שאינו ברור, ומכאן אופיו המזמין את הצדדים, זה לצד זה, למרחב סִיפִּי משותף בעל נפח משלו . ראו זלי גורביץ', על המקום , תל אביב : עם עובד, 2007 .
|
|