|
|
עמוד:8
8 אבשלום ארבל לנגד עיניה תנועות לאומיות חדשות ועמים שמגדירים את זהותם הלאומית כדבר מובן מאליו . יתרה מזאת, נוצר מצב שבו יהודים מצאו את עצמם נרתמים למעשה החדש של הגדרת לאומיותם של העמים שבתוכם הם יושבים, בעוד שהם עצמם נותרים ללא הגדרה משל עצמם מהטעם הפשוט שאין בחיקם טריטוריה וחבל ארץ שבו יוכלו לתרגם את מאפייני לאומיותם . ולכן, באופן הגיוני וכתהליך טבעי של בניית לאומים החלה התנועה הציונית להגדיר את עצמה כתנועה לאומית, ומכאן היה די ברור שארץ המטרה שתסומן היא ארץ ישראל, ארץ היעד שהובטחה על פי האמונה היהודית לעם ישראל ושהוא עתיד לשוב אליה ברבות הימים . אולם די מהר התברר למעצבי לאומיות זו, כגון ר' יהודה אלקלעי ור' צבי הירש קלישר, שהדת אינה יכולה להיות מאפיין מוצק ומכריע שעליו תיבנה הלאומיות . אומנם נכון שיש לעשות שימוש בטיעון של זכות היסטורית ומולדת, אשר על פי מצוות הדת אין לאף אדם הרשות והזכות לבטלה, שכן זו הבטחה אלוהית שאינה ניתנת לערעור בשום אופן או צורה . אלא שאם תתמיד תנועה זו בממד הדתי, הרי שמיד יעלה הטיעון המשיחי שעל פיו אין להתיישב בארץ ישראל ואין לעשות מעשה של עלייה והתיישבות, כי מצוות הדת היהודית מציינות במפורש שיד אדם לא תהיה במעשה ואלוהים הוא שישיב את העם לארצו . מכאן ברור שאם התנועה הלאומית מייחסת לקיומה ולארץ היעד שלה הבטחה אלוהית, היא צריכה להיות נאמנה לרוח הציווי האלוהי ולא לפעול לשם הגשמת רעיון זה . כבר בראשית דרכה של התנועה הלאומית והתנועה הציונית היה ברור אפוא שהממד החילוני הוא שישמש הבסיס לפעולותיה מכאן ואילך, ושמחילוניות זו תיגזרנה פעולותיה בבואה להתיישב בארץ ישראל ולעבוד את אדמתה, ובה בעת ליצור את היהודי החדש שאינו ממתין לחסדי שמיים אלא לוקח את היוזמה בשתי ידיו ומממש את החזון של תקומת העם היהודי בארצו . זהו היהודי החילוני החדש שנולד
|
|