|
|
עמוד:10
10 נתן רון אכן הביע סולידריות ואחווה, אך בל נטעה, זו סולידריות נוצרית גרידא . במילים אחרות, אחים כולנו, בתנאי שנחסה תחת כנפי הנצרות . דהיינו, לאחר שהמוסלמים והיהודים יתנצרו, נחלוק כולנו שוויון אוניברסלי . ואף על פי כן, לארסמוס, או ליתר דיוק לדרכי מחשבתו, הייתה השפעה על התפתחות הסובלנות הדתית, בשלב הראשון כלפי מינים ובהמשך גם כלפי מי שאינם נוצרים, כפי שאראה ב"אחרית דבר" של הספר . קצרה יריעת הספר מלדון בהתייחסותו של ארסמוס כלפי היהודים, אם כי דברים שכתב מי שכונה "נסיך ההומניסטים" על היהודים ואשר שלובים בהתבטאויותיו על טורקים ומוסלמים, אכן נסקרים בספר . בכל מקרה, לשאלת יחסו של ארסמוס ליהודים בכוונתי להקדיש חיבור נפרד . חקר מחשבתו של ארסמוס חייב להיות מעוגן בשיח של תקופתו, בשפה ובעולם המושגים שלו . אבל לא נגזר מכך שעליו להיות מנותק מהשיח של זמננו . ההיסטוריון אינו צריך ( וגם אינו מסוגל ) להיות מנותק מנושאים של "כאן ועכשיו" . שאלות של מלחמה ושלום, היחסים בין הדתות האברהמיות, חינוך וזהות לאומית, שבכולן עסק או נגע ארסמוס, רלוונטיות לימינו לא פחות מאשר לזמנו של נסיך ההומניסטים . כבר נאמר שכל היסטוריה היא היסטוריה בת זמננו, הכלל הזה ודאי נכון לגבי נקודת המוצא ושאלות המחקר שההיסטוריון בן זמננו מעלה . חקר מחשבתו של ארסמוס מיטיב להמחיש כלל זה . * * * חובה נעימה היא להודות לאוניברסיטת חיפה, הן לפקולטה למדעי הרוח בראשות הפרופסורים אפרים לב ויובל בן-בסט, והן לבית הספר להיסטוריה בראשות פרופ' יוסי ציגלר, על הסיוע הכספי
|
|