|
|
עמוד:14
ג י ד ה מ ו פ ס א ן 14 שנשקו, בעוברה, את אוזניה ; בטיפות השמש שנשרו על מצחה מבעד לענפים ; קינאתי באוכף שנשא אותה ושהיא חבקה בירכיה . כל זה הוא שעשה אותה מאושרת, שרומם את רוחה, הרווה אותה, כילה את כוחותיה ולבסוף הפך אותה ללא רגישה, כמעט המומה . החלטתי לנקום . הייתי רך אליה ומלא התחשבות . הושטתי לה את ידי כאשר עמדה לדלג ארצה אחרי דהרותיה המטורפות . בעל החיים הזועם הסתער אליי ; היא ליטפה אותו על צווארו הכפוף, נישקה אותו על נחיריו הרועדים מבלי למחוט אחר כך את שפתיה ; וניחוח גופה, מזיע כמו אחרי חמימותה של המיטה, התערבב מתחת לנחיריי עם ריחה החריף והעז של החיה . חיכיתי ליומי ולשעתי . היא עברה בכל בוקר באותו שביל, בחורש קטן של עצי לבנה, שהעמיק אל תוך היער . יצאתי לפני עלות השחר, עם חבל בידי ואקדוחיי חבויים על חזי, כאילו אני יוצא להילחם בדו-קרב . רצתי אל הדרך האהובה עליה ; מתחתי את החבל בין שני עצים ; והסתתרתי בין העשבים . אוזני הייתה צמודה לאדמה ; שמעתי את דהרתה הרחוקה ; ואז ראיתיה שם, מתחת לעלים כמו בקצה קמרון, מגיעה במהירות מסחררת . אהה ! לא טעיתי, זה היה זה ! היא נראתה
|
|