|
|
עמוד:12
12 קורונה הראשונה שלאחר פרוץ המשבר עוד היה נדמה כי כל בני האדם פגיעים במידה שווה לווירוס הקורונה, אבל נתונים מישראל ומהעולם מעידים 1 צפיפות הדיור, ההכרח כי בני אדם החיים בעוני פגיעים יותר מאחרים . להשתמש בתחבורה ציבורית והיעדר אפשרויות לעבודה מרחוק חשפו אנשים בעוני לסכנת ההידבקות, והיעדר חסכונות, עתודות של משאבים כלכליים וביטחון תעסוקתי חשפו אותם לסכנות החברתיות הכרוכות בקורונה . היטיב לסכם את הדברים הכותב הבריטי דמיאן באר : "לא כולנו באותה סירה . כולנו באותה סערה . אחדים מאיתנו ביכטות מפוארות . לאחרים יש רק משוט אחד" ( 2020 Barr, ) . לפיכך, כדי להציע ניתוח מודע-עוני של משבר הקורונה עלינו לבחון בצורה מדוקדקת את מצבם של העובדים במשרות הלא-מדווחות, כלומר כל מי שהצליחו איכשהו לעבוד בעבודות זמניות וחסרות יציבות ובעקבות הסגר אינם זכאים לכל פיצוי על אובדן הכנסתם . בימים של סגר ניתוח מודע-עוני מחייב בחינה ספציפית של השלכות המשבר על מי שגרים בדירות קטנות בלי חצר או מרפסת שאינן מאפשרות מפלט מן הצפיפות ומהרגשת המחנק הפיזית והרגשית, שאין בביתם לא חיבור אינטרנט ולא מחשב לכל ילד, ולכן אינם יכולים ( בין היתר ) להשתמש בשירותי הלמידה המקוונת . כדי ליצור מדיניות מודעת-עוני יש לבחון בביקורתיות את תהליך קבלת ההחלטות בקשר למשבר ולצעדי המדיניות שננקטים . בחינה כזאת תאפשר לנו להבחין שהאינטרסים של אנשים בעוני אינם מיוצגים בתהליך קבלת ההחלטות . כך, לדוגמה, כשהוחלט בישראל להתמודד עם המגפה באמצעות הטלת סגר וצמצום הפעילות הכלכלית למינימום ההכרחי, התעוררה במהירות פעילות שתדלנות ענפה לטובתם של עצמאיים וגורמים שונים במגזר העבודה המאורגנת ; אבל לעובדים החלשים ביותר בשוק העבודה לא היה כל ייצוג . ללא ייצוג מתקבלות החלטות מדיניות שמתעלמות מהאינטרסים של מי שפרנסתם מסתכמת בשכר מינימום ומהאינטרסים של מי שאינם עובדים אלא מתקיימים על קצבאות . קובעי המדיניות נזקקים לעזרה כדי להכיר את השלכות המגפה על הקבוצות המוחלשות והמודרות ביותר, בין שמדובר בעובדים מוחלשים או במחוסרי עבודה ובין שמדובר באנשים חסרי מעמד או בפליטים . בהיעדר כוח פוליטי קולן של קבוצות אלו נדחק הצידה בדיון הציבורי הקדחתני שהתפתח .
|
|