|
|
עמוד:12
12 מבוא מטבע הדברים ישנו ייצוג יתר לאוכלוסיות, שעד לעשורים האחרונים היה שיעור בעלי התארים האקדמיים בקרבם נמוך . בין הכותבים מזרחים ובעיקר מזרחיות רבים, פלסטינים ופלסטיניות אזרחי ישראל, יוצאי ויוצאות אתיופיה ומיעוט של כותבות אשכנזיות ו"מעורבות" . מהטקסטים עולה בבירור נוכחותה העוצמתית, גם אם מורכבת לפרקים, של המשפחה בחייהם של מי שבחרו לראשונה במשפחתם במסלול לימודים אקדמי . המפגש עם העולם האקדמי מצטייר בהם כמורכב מאוד, וברבים מעדויות המשתתפים באסופה הוא מתואר כמפגש שהוא בו בזמן מכאיב ומאיר עיניים, מפגש הפותח צוהר לעולם חדש המאפשר הבנה אחרת, ביקורתית, של העולם החברתי ושל העצמי . זאת בפרט משום שחלק ניכר מהכותבות והכותבים באסופה זו למדו בפקולטות למדעי הרוח והחברה, וכך ונחשפו לתיאוריות ביקורתיות, שהעניקו המְשׂגה והקְשר למה שנחווה עד אז כפרטי בלבד, כנטול הקשר כלכלי, חברתי או היסטורי . הטקסטים מעידים גם על חוויית ההתמודדות עם הקשיים הרבים, כחוויה שיש בה גם יסודות מחזקים, של גילוי כוחו של הדמיון ושל עצם היכולת לחלום, של עוצמת הנחישות דווקא נוכח מי שמפקפקים ביכולותיך ומבקשים לערער את ביטחונך בעצמך . אמנם היו גם אחרים — מרצות ומרצים ובעלי תפקידים באקדמיה, שבחרו לתמוך, לעודד ולעתים אף להגמיש את החוקים הנוקשים, מתוך הבנה חברתית עמוקה וכדי לאפשר לסטודנטים סיכוי אמיתי להצליח — אך עם זאת, העזרה שניתנה הייתה לרוב אינדיווידואלית ונקודתית, קרי לא כזו שהיה בה מהלך המשנה את המציאות החברתית הכוללת באקדמיה לטובת אוכלוסיות חסומות . בין הכותבות והכותבים באסופה זו ישנם מי שהם כיום נשות ואנשי אקדמיה, חלקם נושאים בתפקידי ניהול, ובסיפוריהם מתוארת החוויה המכוננת של היות דור ראשון . זו מעצבת את האופן שבו הם בוחרים ללמד אחרת את הסטודנטים שלהם, שרבים מהם דור ראשון בעצמם, בפרט במכללות, ואת ההבנה בדבר החשיבות של יצירת מודל
|
|