|
|
עמוד:12
12 רות דורות או תבונה מעשית . הוא יכול לבנות כלים ולהשתמש בהם בידיו, 5 "הטבע מספק ועל כן היד, על פי אריסטו, היא "כלי הכלים" . איבר ספציפי או גפיים רק לבעלי חיים המסוגלים להשתמש בהם", מוסיף אריסטו, "זו הסיבה שידיים אינן מצויות אצל בעל חיים חסר אינטליגנציה, וזו הסיבה שתימצאנה ידיים אצל ישות שבמהותה 6 מוכיחה אינטליגנציה גבוהה, רציונלית ומעשית" . לא ידיו אלא יכולותיו הלוגיות העניקו לאדם את מיומנותו . היד היא רק כלי שרת של המוח, כפי שהנבל הוא הכלי של המוזיקאי והיַתּוּך הוא הכלי של הנפח . הנבל לא אימן את המוזיקאי כשם שהיַתוך לא אימן את הנפח . מיומן ככל שיהיה, האדם לא יוכל להפגין את יכולותיו ללא הכלים . את כישרונותיו הוא מוצא בתוך עצמו, אך לצורך ביצוע העבודה - יידרשו לו מכשיריו . ללא האצבעות הייתה היד יכולה להחזיק עצמים בגודלה בלבד, אולם בזכותן יכולה היא להחזיק חפצים גדולים ממנה בהרבה, או מזעריים ביותר . קרל גוסטב קארוס ( 1869 - 1789 Carus, ) , חלוץ מחקר היחס בין גוף ונפש, התרכז במחקריו ביד באופן מיוחד . הוא קידם תיאוריה אבולוציונית ופיזיולוגית כדי להסביר את צורותיה השונות . מבחינה אבולוציונית, הוא ראה ביד איבר הנע בין סנפיר לכנף . לטענתו, כף היד היא החלק היסודי שממנו התפתחו אצבעות, והתפתחות האצבעות המשמעותית ביותר מתרחשת בקרב משפחת היונקים . מהבחנה זו הסיק שבני אדם בעלי כפות ידיים ארוכות במיוחד הינם בעלי תכונות אטוויסטיות באופיין - תכונות שהופיעו לאחר שנעדרו במשך דורות . הוא קבע את ההכללה שכף היד היא המצביעה על התת-מודע, ואילו האצבעות, המתפתחות במקביל 7 למחשבה, מצביעות על התודעה . קארוס היה הראשון שסיווג ידיים לשני סוגים : אלה שהסתגלו בעיקר לתפיסה, שאותה חילק לאלמנטרית ולמוטורית, ואלה שהסתגלו בעיקר לנגיעה, שאותה חילק לרגישה ולפסיכית . לכל
|
|