|
|
עמוד:12
ירון ג ' אן 12 אולם עמדתו של לסינג כלפי הנוף הקולי של תקופתו ואופני שמיעתו ממחישה לנו במידה רבה את סוד קסמו של העיסוק בקול וברעש . קסם זה טמון ביכולתה של ההיסטוריה של השמיעה להאיר בפנינו היבט נוסף של הקשר המורכב כל כך המתקיים בין הגופני לבין הנפשי כמתח שבין קליטה לתפישה . על כן אין זה מקרה שבמשך שנים רבות שימשה המוזיקה כשפה הבלעדית 10 להבנת הקשר שבין האוזן האנושית לעולמה . החוקר המזוהה יותר מכול עם הפיכת ההיסטוריה של השמיעה לתחום מחקר לגיטימי ועצמאי היה החוקר והמלחין הקנדי ריימונד מאריי שפר ) Schafer ( . במחקר חלוצי שראה אור במהלך שנות ה – 70 הצביע שפר על 11 תרומתה התרבותית של התפישה השמיעתית לעיצוב התרבות האנושית . בספרו מציג שפר שורת אנקדוטות מבריקות המלמדות על מהלכה של התפישה השמיעתית בתרבות האנושית מראשית הציוויליזציה המודרנית ועד ימינו . כחלק מתפישה אקולוגית תרבותית ביקש שפר אף להצביע על הקשר הכאוב המתקיים בין המודרנה להשחתת נופיה הקוליים והשמיעתיים של החברה בת זמננו . מחקר חלוצי נוסף שמקורו במדף הספרים ההיסטורי חובר על ידי ההיסטוריון הצרפתי אלן קורבין ) Corbin ( . במחקרו ביקש קורבין להתחקות באמצעות פעמוני הכנסיות בספר הצרפתי אחר התרבות השמיעתית בצרפת 12 במהלך המאה ה – 19 . שני מחקרים אלה משמשים נקודת מוצא לדיון בהיסטוריה של הנוף הקולי ושמיעתו . אולם בעוד שספרו של שפר אינו כפוף בהכרח למתודות חקירה היסטוריות , מחקרו של קורבין מתבסס על ביקורת מקורות מקיפה מתחום 13 בהמשך לשני מחקרים אלו אנו נבקש להמשיך ולחדדההיסטוריה המנטלית . את החיבור ההיסטורי שבין הלכה לבין מעשה באמצעות הרצון להרחיב את הכלים המתודולוגיים המשמשים להבנת תפקיד השמיעה בהיסטוריה . בה – בעת נבקש לבחון כלים אלו בתוך התרחשות היסטורית ממשית ומוגדרת — ההיסטוריה הגרמנית במחצית הראשונה של המאה ה – 20 . בשנים האחרונות ראו אור כמה מחקרים שביקשו לבסס את ההיסטוריה של הקול והרעש כתחום ידע עצמאי בתוך כלל ההיסטוריה של החושים . אחד הניסיונות הבולטים והמרשימים שביניהם הוא אסופת המאמרים בעריכתו של ההיסטוריון מארק סמיט ) Smith ( . באסופה זו , שראתה אור תחת הכותרת Hearing History , נדרשו מיטב החוקרים בתחום לבחון את הקשר הסבוך כל 14 אולם למרות הניסיון לגבש אמירהכך המתקיים בין שמיעה והיסטוריה .
|
|