|
|
עמוד:12
אורנה קסטל 12 המלך למה שאנו מייחלים שיֵצא ונופל לידינו זעיר זעיר — פליטות הפה המקסימות שסוטרות בלחיו של זה שמדבר . והחלומות האלה — המצאות משונות מאוד עוקפות את שפתנו בהכלאות ובקיצוצים ישירים שמוחים על כפיית ההדחקה . הדוגמאות המרגשות של איריגארי, ז'וליה קריסטבה וסלבוי ז'יז'ק לא יכלו להיקרא בלי ההזמנה לחתוך את השפה באזמל ובמפסק של החשק הסובייקטיבי — למעלה מזאת, של הלשון שאותה יצרתי ובה דבקתי מתוך שעטנז בין עילגות ובין רגש נשגב למילים . איריגארי, קריסטבה, ז'יז'ק ולאקאן, כמובן, הם המורים הטקסטואליים, הרשומים ) רישום כשם – אב ( , המלהיבים מתוך הדיו השחורה את פרצי הסיפוק העצום במפגש עם מילים, שכמו הגוף — הכי קרובים לאמת . השפה שלהם נראתה כמו מסירת דבר – מה מהגוף — פלחי בשר שאינם מתגלגלים לכאב ומחלה אלא מבשרים בשורה של גאונות . גאון, כך אני מסבירה, הוא מי שעושה בידע יצירה מקורית . הוא עושה את הידע לשירה שמובנה חמקמק וצבעוני ואין לו סוף . מהי ההצדקה ? אנחנו מסכימים שהתגלית הרצינית כבדת המשקל של פרויד הייתה שלא זו בלבד שהילד הוא מיני אלא שלמבוגר מיניות ילדית נצורה ופועמת . ומה בדבר השפה ? אני נוטה להכיר בקשר בין המיניות לשפה, ושוב, הדבר אינו רחוק מתפיסתה של איריגארי, שלפיה השפה היא מינית, גברית — פאלוצנטרית כדבריה — והנשים צריכות לקחת, כל אחת ואחת, נקודה וממנה למשוך את השפה לעבר מיניותן רבת – הצורות והחד – פעמית . או אז נסיר את הרעלה ונחשוף את הילדי שבשפה — את האלמותי של השפה המינית הילדית המשועשעת, העצמאית, החופשייה מכבלי הדוֹגמה הלשונית . ובדבר הקיצור ; קצרנות רעיונית עבור המיעוט במילים, שכן בכל זאת יש לקרוא זאת כשירה יותר מאשר כמסה הגותית . פואמה של הכלאה בין מבטאים תרבותיים שהם השופר לגרוננו הניחר .
|
|