|
|
עמוד:12
] 12 [ פ י ק צ י ה הולמים את גילם, וכך “נעלמת הבושה בנוגע לגילוי עריות, אלימות, 11 הומוסקסואליות ומחלות נפש" . עמדתו השלילית של פוסטמן, בין כלפי הטלוויזיה ובין כלפי ההומוסקסואליות, כוונה נגד מהלכים שהחלו להתגבש בשנות השבעים — הן בקשר לעליית כוחות ליברליים בארצות הברית שתמכו במתן לגיטימציה ללהט"בים ( ובפרט להומואים וללסביות ) , והן כלפי כוחות באקדמיה שאימצו את התרבות הפופולרית בכלל ואת הטלוויזיה בפרט כמושאי מחקר שיש לבחון את אופן פעילותם ולא את אופן ההשפעה שלהם . במילים אחרות, חלה תמורה באופני בחינתה של הטלוויזיה, וחוקרים החלו לראות בטלוויזיה מספרת סיפורים ייחודית, ולאו דווקא כלי לשטיפת מוח, רווח כלכלי או בידור פופולרי גרידא . בתקופה זו עלו שאלות אונטולוגיות ( מהן התכונות המהותיות של הטלוויזיה 12 ומתודולוגיות ( מהם הכלים ותחומי המחקר המתאימיםכמספרת סיפורים ? ) לחקר הטלוויזיה ? ) אשר התבססו על שתי הנחות יסוד : הטלוויזיה ראויה למחקר 13 מהלך זהוהיא מדיום בעל תכונות ייחודיות, בעיקר לעומת הרדיו והקולנוע . הוליד את מה שמכונה כיום בשם “לימודי טלוויזיה" . מכיוון שהטלוויזיה עוררה עניין בתחומי מחקר אחדים, גם “לימודי טלוויזיה" נבעו והתגבשו ממספר מקורות שונים, שאפשר לחלקם באופן סכמטי לארבעה : המקור הראשון הוא מדעי החברה, בעיקר סוציולוגיה, לימודי תקשורת ובאופן ממוקד יותר “לימודי מדיה" שהדגישו את תקשורת ההמונים . מחקרים על טלוויזיה בתחום מדעי החברה התמקדו תחילה בכוחה להשפיע על התנהגותם ועל תפיסת עולמם של הצופים והצופות ואחרי כן על פרטי המשא ומתן שהצופים מנהלים עם המשמעויות של הטקסט לפי צורכיהם ותפיסת עולמם . ענף מחקר נוסף שצמח במדעי החברה בחן את האופנים שבהם נוצרת הטלוויזיה — כחלק מִחקר המוסדות 14 ( Institutional Studies ) או כחלק מִחקר ההפקה ( Production Studies ) . במילים אחרות, תחום זה התמקד במחקרים אמפיריים, בין כמותיים ובין איכותניים . המקור השני למחקרים על טלוויזיה הוא תחום לימודי הספרות, אשר החל בשנות השבעים להפעיל את התאוריות והכלים שבאמצעותם ניתחו יצירות של ספרות “גבוהה" גם בניתוח טקסטים פופולריים, כולל טלוויזיוניים . נטייה זו התחזקה כאשר גישות פוסטמודרניסטיות חלחלו החל משנות השבעים גם למחקר הספרות והקולנוע ואפשרו לחקור את מה 15 שנתפס קודם לכן כלא ראוי למחקר .
|
|