|
|
עמוד:11
מבוא | 11 או "שפת התמונות", כבסיס לערוץ מחקרי רחב שבוחן תמונות וסימנים חזותיים כשפה לשונית בעלת דקדוק, תחביר ומשמעות ( ; 1970 Dondis, 1973 ; Turbayne, Wendt, 1962 ) . מושג האוריינות החזותית הושאל מהמושג אוריינות ( literacy ) , שמתייחס ביסודו לרכישה מושכלת של שפה מילולית . גם אם אין חפיפה בין שתי צורות הביטוי – החזותית והלשונית – שאילת המושג "אוריינות" מבוססת על מאפיינים דומים של מערכות ביטוי חזותי ומערכות ביטוי לשוני מבחינת דרכי הייצוג ויכולות ההבנה והלמידה . בתהליך הבניית המשמעות מתוך ייצוג או דימוי חזותי, המשמעות נוצרת או מופנמת על ידי המתבונן על בסיס אוצר רכיבים חזותי שרכש מניסיון חייו ומתרבותו . במסגרת תורת הסימנים, הפילוסוף והלוגיקן צ'רלס פירס ( 1955 Peirce, ) פיתח כבר בראשית המאה ה - 20 מילון של קטגוריות ותת - קטגוריות שמציגות מערכת סמיוטית - לוגית מורכבת . מילון זה יכול לשמש כבסיס איתן לכל ניתוח חזותי ( הרחבה על תורת הסימנים של פירס אפשר למצוא בהמשך בפרק ,2 מאת נטלי קוסוי ) . רעיון קיומה של השפה החזותית ואופני יישומיה, בעיקר בתחומי הלמידה והתקשורת, ממשיך להוות מושא לדיון על ידי חוקרים במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה ה - 20 ( ; 1982 Braden, 1994, 1996 ; Braden & Hortin, Kress & Van Leeuwen, 1996 ; Sinatra, 1986 ) . עיקר הדיון עוסק באופני העברת מסרים של טקסטים חזותיים ממוענים לנמענים, בדרכי קריאה, פענוח ופרשנות של תמונות ובהשוואת היצירה והפרשנות בשפה החזותית לקריאה, לכתיבה וליכולות ההבנה של השפה המילולית . דיונים אלה נמשכים גם במהלך שני העשורים הראשונים של המאה ה - ,21 שבהם מתפתחים ביתר שאת מאפייני העידן הדיגיטלי המכונה בין השאר "עידן התמונה" ו"עידן המסכים" ( Apkon, 2013 ) . בתקופה זו מתחוללת מהפכה באפשרויות הייצוג, ההפקה וההפצה של טקסטים חזותיים, שרבים מהם משולבים בטקסטים לשוניים כתובים ודבורים וכן בטקסטים מוזיקליים . ריבוי האפשרויות מחדד את הצורך בהבנת השפה החזותית ואת החשיבות שבלמידתה ( & Arneson & Offerdahl, 2018 ; Avgerinou Pettersson, 2011 ; Kress & Van Leeuwen, 2002 ; Leborg, 2006 ; Mitchel, 2008 ) . המחקר החזותי התפתח בעשור השני של המאה ה - 21 גם בזיקה לתחום הבלשנות החברתית . במסגרת זו בולט התחום של נוף לשוני ( linguistic landscape ) , המתייחס אל מכלול השפות והאופנויות המעוצבות במרחבים ציבוריים, כאל ייצוג חזותי שמבנה באופן סימבולי את מערכת הכוחות החברתיים . מחקרים בתחום
|
|