|
|
עמוד:13
מבוא | 13 עולם . באמצעות הקריאה הקוראים מפתחים מה שנוסבאום ( 2017 ) מכנה "דמיון נרטיבי", שמשמעותו "לראות את העולם מבעד לעיני הזולת" ( עמ׳ 90 ) ; כלומר יכולת אמפתית המביאה להבנה אחרת של המצב האנושי, להתנהגות אזרחית אתית ולחיים בעלי משמעות ( גרין, 2019 ; נוסבאום, 2017 ) . רינון ( 2014 ) רואה בלימודי הספרות אמצעי לטיפוח מצוינות והתנהלות אתית . את התאוריה שבנה הוא מכנה "ביקורת דידקטית" ; דידקטית במובן של תרבות יוון העתיקה : שילוב שבין רכיב מעשי של ידע, רכיב של עיצוב נפשו של הלומד ורכיב מוסרי - אתי . התאוריה מבהירה כיצד ראוי לקרוא כדי להבין את העולם ולנהוג בו באופן מוסרי ; בתהליך של קריאה חוזרת ונשנית בטקסטים "במטרה להנחיל לקוראים, באמצעות תהליך הקריאה, תובנות לחייהם ולהתנהלותם בעולם" ( עמ׳ 62 ) . הקורא מוזמן לקריאה שיוצאת מהטקסט עצמו ומכוונת לעולמו האישי, החברתי והפוליטי . באמצעות קריאה מעין זו קוראים לומדים "כיצד לקרוא את חייהם" ( עמ׳ 68 ) . המאמר "החוויה בשיעור הספרות" ( ריבלין, 1982 ) , שראה אור בפתח ספר על הוראת הספרות לפני ארבעה עשורים, עיצב דורות של מורים לספרות בישראל ( ריבלין, 1982 ) . התבוננות במאמר היום מלמדת עד כמה עיצבו תפיסות הביקורת החדשה ( 1968 Wellek & Warren, ) את הוראת הספרות בישראל . ריבלין הזמין את המורה ואת התלמידים להתעמק בחוויה האסתטית של גילוי התואם האומנותי שבין תוכן לצורה במנותק מהעולם : "כל היבט של היצירה הספרותית עשוי לתרום להארכת השתהותנו והתכנסותנו בתוך העולם הסימבולי ולמנוע את בריחתנו משם אל העולם הרפרנטי, המעשי" ( עמ׳ 24 ) . ריבלין אומנם מאזכר את תאוריית תגובת הקורא ( 1978 Rosenblatt, ) כדרך ראויה להוראת ספרות, אך מגביל את תגובות הקורא הצפויות למרחב מוגבל שבו הקורא פתוח לחוויית קריאה המתמקדת בהנאה אסתטית מעיון פורמלי בטקסט, ולא לקריאה המציבה את הקורא, את עולמו ואת האמפתיה שהוא חש במרכז תהליך הקריאה . הסקירה שהצגנו ממחישה את השינויים שחלו בתפיסות באשר להוראת הספרות : היום תורת הספרות ( 1968 Wellek & Warren, ) והגישות של קריאה פרשנית "סימפטומטית" ( פרוידיאנית, מרקסיסטית, פמיניסטית וכו׳ ) ( בסט ומרקוס, 2019 ) ששלטו בעולם האקדמיה, לא רק שאינן רצויות עוד, אלא שהן נחשבות לא אתיות, גישות המחבלות בלמידה ובהוראה של ספרות . הדגש בלימודי הספרות עבר אל עולמו של הקורא, אך לא רק אל הדיאלוג שהוא מנהל עם היצירה, כפי שגרסה רוזנבלט ( 1978 Rosenblatt, ) , אלא אל עולמו של קורא
|
|