|
|
עמוד:13
על קצה המקום 13 ה"מקום" שואף לקונקרטיות ולמשמעות פרטיקולרית . הוא מובנה במשמעות המוענקת לו, באספקט האנושי הנותן לו "שֵם" והקשר . 11 גורביץ וארן מציינים בפתח מאמרם "המטבע הקשה של המקום" ( מענה מסכם למאמרי התגובה הרבים למאמרם "על המקום" ) : " [ . . . ] מקום הוא מושג מופשט שאינו קיים באופן מובחן אלא על פי האופן שבו מגדירים אותו, מסמנים אותו, בונים אותו, וחווים אותו בפועל" . כאמור, המילה "מקום" בתרבות ובלשון העברית היא, קודם כול, אחד מכינויי האלוהים : "מקומו של עולם", ומהבחינה הזו, הרי שיש בכך שילוב בין מוחש לבין מופשט, בין קונקרטיזציה ומיקוד רוחני, נפשי ותרבותי לבין המופשט המוחלט . ה"מרחב" וה"מקום" מאפשרים מימוש טקסטואלי המתבצע באופן הוליסטי כשני ביטויים של דבר אחד הפועלים בגזרות נפרדות . ה"מרחב" והתהליכים המרחביים מארגנים את נוכחותה הפיזית של היחידה הנבחנת, ואילו ה"מקום", בין אם מתוקף עיבוד הנתונים המרחביים ובין אם מעמדה מוקדמת שאינה נובעת מהם באופן ישיר, מעניק למרחב משמעות אופרטיבית, קונצפטואלית, אידיאית, פוליטית, תרבותית, נפשית, דמיונית וכו' . המרחביות הטקסטואלית, כפי שמראה צורן, היא רב – משמעית ומציינת מספר היבטים . הדבר נובע מההבחנה שבין השימוש במושג המרחב כסדר לבין השימוש בו כישות, כמו גם מאפשרויות יישומו ברובד המבע ( תכונות של הטקסט הלשוני ) וברובד העולם ( המציאות המיוצגת ) . צירוף הבחנותיו של צורן יוצר ארבע אפשרויות ליישומם של מושגי המרחב בטקסט : א . מרחב כסדר המיושם אל רובד המבע בטקסט . הכוונה ליחסים פרדיגמטיים, לקשרים בין יחידות טקסטואליות בלתי רציפות 12 הנקלטות בהתבוננות סימולטנית ; ב . מרחב כישות המיושם אל רובד המבע בטקסט . באפשרות זו 13 הכוונה לקיום הפיזי, הגרפי של סימני הטקסט הלשוני ;
|
|