|
|
עמוד:13
ספרות במרחב מרובה תרבויות 13 אחים ! ומכאן ואילך יתפתח ויעשיר את בדידותו שלו שיעשֶׂנה משאת נפשו ובת – לווייתו“ ( עמ' 81 ) . בפרק העשירי אומר המספר : “יודע אני מדוע אחדים לא חזרו הבוקר : הם לא יכלו לשאת את מעשה הכפירה הקטן שהתיר לעצמו גיבורנו . הוא העז לסרס פסוק מן הקוראן . אבל אדם זה אין לו עוד שליטה על עצמו . הרי סירסו את גורלו [ . . . ] “ ( עמ' 90 ) . באופן טבעי פנו חלק מהמשתתפים אל עמיתם הערבי בשאלה מה כל כך נורא במה שעשה הגיבור ? הם הניחו שהוא כערבי מוסלמי יוכל להבהיר להם מה קרה בסצנה הסיפורית, כלומר מדוע תוספת זו כה הרעימה והרגיזה חלק ממאזיני הסיפור עד שנטשו את המספר וויתרו על המשך העלילה . השאלה האירה את עיניי לקושי שבקריאת ספרות בת תרבות זרה בכיתה מרובת תרבויות . הנה ניצבים חלק מהלומדים מול מעשה שאינו מובן להם בשל חסך בידע תרבותי חיוני להבנת ההתרחשויות ביצירה, ואולי אף אני כמרצה משלה את עצמי שיש בידי ידע מוסמך, ולכאורה יש לנו את מי לשאול . “מחול“ התגובות העדין שנוצר ברגע זה זכור לי היטב . סמיר, כך נקרא לצורך ספר זה לסטודנט הערבי הבודד בקבוצה, לא הבין מדוע הוא נשאל שאלה זו, שכן זה היה ברור לגמרי מבחינתו : “מה זאת אומרת, זה ברור, הגיבור סירס את הפסוק“ . הוא לא היה מסוגל לומר שום דבר נוסף להבהרת הסיטואציה . אחת הלומדות שעוסקת בהוראת מקרא טענה כנגדו שסירוס פסוקים הוא חלק משגרת התפתחותו של עולם הרוח והאמונה . סמיר לא הבין למה היא מתכוונת . הוא חזר וטען שאין לשנות כהוא זה את לשון הכתובים, גם לא בכתיבה אישית בחדרי חדרים . נוסח הקוראן קדוש, וכופר הוא מי שמשחק בפסוקיו . סמיר, ששמר על אורח חיים מסורתי, ניצב מול קבוצה שעסקה בכתבי הקודש כמצע לקריאה וללימוד תרבות ואמונה אך לא כפרקטיקת חיים . לכל אורך השיח בין סמיר ללומדים האחרים הטרידה אותי התחושה שאף אני לא מבינה מדוע לא יכול סמיר להסביר את מהות היחס הזה אל הקוראן . סמיר קיבל את הצו המסורתי דרך בית הוריו, ומבחינתו היה זה צו אולטימטיבי שיש לקיים בלי לחקור באופן שכלתני את מניעיו והתפתחותו . לכן, כנראה, אף לא פיתח את אוצר המילים והמושגים שבאמצעותו יוכל להסביר באופן אובייקטיבי את יחס האסלאם לפסוקי הקוראן . הרגע הזה שבו נחשף באחת הבדל תרבותי זה שבין הלומדים הלם בי . הגעתי לקבוצה בידיעה שכל קורא מפרש וחווה אחרת את הטקסט, היה לי ברור
|
|