|
|
עמוד:10
דרור ק' לוי 10 שלה, הנשורת שלאחר גל המימוש . הספר מנסה לתקוף סוגיה זו ואת נגזרותיה מפרספקטיבות שונות — היסטורית, סמיוטית, מרקסיסטית, פסיכואנליטית — ובוחן את השלכותיה על מושג ה"ביקורת", שכן התמורות שחולל הפוסטמודרני בשדה התרבות מחייבות רוויזיה באסטרטגיות של הפעולה הביקורתית . כונסו בו מאמרים שנכתבו בשנים האחרונות, הנסבים על היבטים שונים של התרבות בתחומי הספרות, האמנות, הצילום והארכיטקטורה . המסה הראשונה, “ההיעלמות הגדולה : מזמן למרחב ולהיפך", עוסקת בתהליכי המִרחוּב של התרבות בעידן הקפיטליזם המאוחר, שהביאו להיווצרותו של יחס חדש בין ראייה לדיבור, בין דימוי למילה . היא מבקשת להראות כיצד דחיקתו של ההיגיון הלשוני ( תלוי הזמן הכרונולוגי והרציף ) והחלפתו בקטגוריה המרחבית של הבו – זמניות חוללו שינוי גורף באופניה של הבניית המציאות . הבו – זמניות המתעצמת יצרה הווה מתמשך כצורה מרחבית חדשה של טמפורליות — מרחב אימננטי, שטוח, דחוס ונטול היררכיה . המסה השנייה, “המסך, או הריקות כמסמן : התשוקה אל הממשי בשיח הבזות", דנה בגרעין הטראומטי של הממשי ועוקבת אחר העיוותים של ייצוגי הגוף והחלל באמנות האוונגרד העכשווית כעדות למה שמעולל הווירטואלי לממשי . היא מצביעה על הפרדוקסליות שביסוד התשוקה אל הממשי באמנות זו, המנסה ליצור קרע במסך . בתוך כך היא מבקשת לטעון שחיסולו של ממד העומק בחלל הפוסטמודרני הביא להיפוכו של מושג ה"ריקות" כמצע פני שטח להתגלותו של חלל הייצוג . זהו מומנט חדש בתוך הקפיטליזם, שבו חדֵלה הריקות לתפקד כסימן של העדר והופכת לסימן של נוכחות טכנולוגית בלתי נראית ומצויה בכול . המסה השלישית דנה בתנאים ההיסטוריים והמטריאליים להופעתם של שיח המלנכוליה וספרות ה"סתיו" בין שתי מלחמות העולם, ומנסה להעמיד את השיח הזה במונחים סמיוטיים על
|
|