|
|
עמוד:11
שירה מזרחית 11 ומכילה בתוכה ניגודים ממשיים, אשר תלויים בהקשר הגיאוגרפי והתרבותי של הקהילות השונות של יהודי המזרח ובהיסטוריות הייחודיות של כל אחת מהן . עם זאת מכיוון שהמזרחיות היא תוצר המפגש בין מהגרים מארצות האסלאם לבין התרבות הישראלית, אין היא נקבעת רק על ידי מאפיינים של מורשת ותכנים "מקוריים" שקדמו להגירה, אלא בראש ובראשונה על ידי היחסים בין החברה הישראלית הקולטת לבין החברה הנקלטת, שאותם ניתן לתאר במונחים 2 מצד הנקלטים, ולאלו של תביעות – ציפיות מצד הקולטים, והענויות – דחיות יש לטעמי צפנים משותפים . מושג זה של זהות מזרחית מכיר במקומן של ההיסטוריה, השפה והתרבות בכינון הסובייקט וזהותו, כמו גם בכך שכל ביטוי — אישי וחד – פעמי ככל שיהיה — ממוקם ומיוצר באמצעות התמודדות עם צורות השיח של התרבות הישראלית גם אם מדובר בדחייתן הביקורתית . על יוצרים מזרחים רבים מקובלת ההנחה, כי המושג מזרחיות היה בראשיתו פעולת סימון של יהודי ארצות האסלאם כ"אחרים" בידי המרכז ההגמוני, באמצעות דימוי מכליל שלא גילה עניין בחווייתם ההיסטורית – תרבותית של יוצאי מדינות ערב . לעמדה זו נתן ביטוי מפורש למשל סמי מיכאל : "הזהות האשכנזית מגדירה את עצמה כ'אנחנו לא מזרחים' . [ . . . ] הזהות המזרחית זו זהות שנכפתה על היהודים שבאו מארצות שנחשבות ארצות המזרח" . ( מיכאל 3 עם זאת נדמה לי כי גם אם ההבדלים החברתיים – תרבותיים 2000 : 20 - 21 ) . בין העדות השונות עמוקים, כמו שקובע מיכאל, הרי דפוסי ההתמודדות הספרותית של המהגרים שבאים מרקע שונה ובמיוחד של סופרים צעירים יותר בני הדור השני, חושפים מכנים משותפים בעלי משמעות שאין זה ראוי 2 . ברקע דברים אלו מצוי מודל האינטרפלציה של לואי אלתוסר המתאר תהליך מורכב שבסופו "מוסב" האינדיווידואל לכדי "סובייקט" . הסובייקט מפנים את הציווי האידיאולוגי ההגמוני ואת האופן שבו הוא מופעל ונשלט על ידי הפרקטיקות והאפרטוסים האידיאולוגיים ( אלתוסר 2003 : 51 - 60 ) . אולם אלתוסר שם לב לפנייה החד כיוונית, אל הסובייקט, ואינו מביא בחשבון את מרחב התגובות האפשריות של הסובייקט, אשר נעות מהיענות מוחלטת לדחייה מוחלטת . 3 . שוחט מזכירה את ביקורתו של אלבר ממי על תפיסת היהודי של ז'אן פול סארטר, על פיה "היהודי הוא אדם שהאנשים האחרים רואים אותו כיהודי", ו"האנטישמי הוא זה שיוצר את היהודי" כך סארטר במאמרו הרהורים בשאלה היהודית ( סארטר 1972 : 167 ) . ממי היהודי – התוניסאי טען כי לפי תפיסה זו אין ליהודי היסטוריה או תרבות מלבד זו שיצר האנטישמי באמצעות הפיכתו העוינת של היהודי ל"אחר" ( שוחט 2006 : 305 ) . באופן ביקורתי דומה ניתן להתייחס לגישה הרואה את המזרחיות אך ורק כהבניה ציונית אשכנזית .
|
|