|
|
עמוד:9
9 הקולנוע החרדי שחייבים לתעד אותו ולספר עליו . באותם הימים רווחה הדעה שהפיצ'רים הנמכרים בחנויות הם למעשה הקולנוע החרדי . אבל, לתדהמתי, גיליתי באותו ערב עד כמה כוחם של הסרטים הנמכרים בחנויות מוגבל . על המסך הופיעו גיבורות לא צפויות, מזן אחר . הסרט היה נקי ותמים . הנשיות שהתגלתה הייתה מזוככת . לגיבורות המסך לא היה בימאי שיפשיט אותן, והן לא ניסו לפתות את הקהל ביצר תאוותני כלשהו . המכובדות הזו, די היה בה כדי להפנטני . היא הדגישה עד כמה עבודת השחקן היא פנימית ועד כמה הקולנוע הישראלי והאוניברסלי לעתים שוכח זאת . אמנם היו בסרט חלקים בוסריים, כמו למשל איכויות המשחק או השבירות הלא אסתטיות של הסוגות הקולנועיות, ובכל זאת, בשל התפיסה הייחודית והמרתקת שהביאה עמה היוצרת החרדית של הסרט, יצאתי לאחר שעתיים ורבע מוקסמת . כשהתחלתי לבדוק את האפשרות לבחון את הקולנוע החרדי כנושא למחקר, נדהמתי מעוצמת הגילוי, מריבוי הרבדים שנחשפו לפניי ומתחושת החידוש . החברה החרדית אימצה את הקולנוע, והתרחשות זו היא, במובנים מסויימים, מהפכנית לחלוטין . אני מאמינה שכתיבת הדברים, ניתוח הסרטים ותיעודם ההיסטורי יש בהם, מעבר למחקר האקדמי, שליחות ציבורית . המטרה הנוספת של המחקר היא לסייע בחשיפת יוצרי הקולנוע החרדי ; מטרתו להוכיח שקולנוע "חרדי" הוא סוגה בפני עצמה וכך לאפשר בעתיד ליוצרים הללו להגיש מועמדות לקרנות לקולנוע, אפשרות החסומה בפניהם לעת עתה, שכן הם נתפסים כחסרי ניסיון ) לא למדו בבתי ספר פורמליים ( , למעט יהודה גרובייס ) שהפיק עשרות סרטים ( ורמה בורשטיין ) בעלת תשובה, בוגרת המחזור הראשון של סם שפיגל ( , אשר זוכים להכרה ולהערכה חיובית בקרב הציבור החילוני והחרדי כאחד . במילים אחרות, אם יהיה במחקר זה כדי לסייע לממסד התרבותי לחדור לעולמם של היוצרים החרדיים
|
|