|
|
עמוד:11
11 הפרדיגמה האבודה משמעות ההסתגלות שלי לשינוי הגשטלט הייתה ויתור על התקווה המנחמת שעוד בתקופת חיי אזכה לראות "פתרון" מסוג כלשהו לקונפליקט, וזניחת ההנחה שהכיבוש יסתיים בהקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית ובעזה . במקום זאת הכרתי בכך שהכיבוש יסתיים בהדרגה ולאורך זמן רב ; תתרחש הכללה מלאה, ועל כן טרנספורמטיבית, של הגדה והרצועה אל תוך מדינה יחידה, שבעזרת טכניקות שונות וחוקים שונים עבור סוגי תושבים שונים כבר הפכה להיות הארץ כולה . במילים אחרות, היה עלי להכיר בכך שבמציאות של המדינה האחת, שהפכה למציאות האמיתית של החיים בפלסטין / ארץ ישראל, הנתיב לשלום ולצדק הוא דמוקרטיזציה, ולא נסיגה . כל הדברים האלה היו ועודם קשים לקבלה . ואולם ההכרה בכך שמקצת הדברים שהיו אמת אינם עוד אמת נושאת בחובה גם תגמול . זו הסיבה המרכזית לכתיבת הספר שלפניכם . אני כה שמח על האפשרות לשתף אותו בעברית - לא כדי להכריז על פתרון חדש, אלא כדי לתרום, כדבריה של חנה ארנדט, לחשיבה "ללא מעקה" ; לחשיבה ללא ההנחות המרגיעות, ללא תכנית מדויקת, ובעזרת הערכה ברורה של העולם כפי שהוא בשילוב אסטרטגיה לקידומו למקום טוב יותר . אין צורך להתייאש, לסבול מתסכול ולהשתעמם מהאנחות שאנו שומעים זה עשורים ארוכים - יוזמות ההידברות שנכשלו, ההזדמנויות שהוחמצו, ההבטחות שהופרו ועוד אין- סוף "חסמים לשלום" . הדבר החיוני הוא התובנות העמוקות יותר והאסטרטגיות הבהירות יותר, שהתאפשרו בזכות התייצבות כנה מול המציאות . רק דרך התבוננות בעובדות וחשיבה עליהן יוכלו חסידי פתרון "שתי מדינות לשני עמים" לשעבר להימנע מלהיות שותפים של אלו שאני מכנה "האפרטהיידיסטים האפורים", שמעדיפים יחסי שליטה בלתי מוצהרים אבל קבועים, בשילוב דמוקרטיה אמיתית או אוטוקרטיה שמודים בה . בעיניי, עלינו לחשוב במסגרת זמן רחבה הרבה יותר, שתוכל
|
|