|
|
עמוד:13
הישרדות 13 שוליים משמעו לבקש דיון שלם . ניסיתי להביא את הדיונים המהותיים שהיו לי עם טקסטים אחרים במהלך העבודה, והשתדלתי לעסוק באלה המרכזיים לדעתי, אך מן הסתם, לא הגעתי לכולם . מי שעוסק בספרות ומבלה את ימיו בין ספרים שמחבריהם נשתכחו ושמותיהם אבדו יודע שאין מה לבקש . הטקסט, הזמן, העבודה, אינם דרישה אלא היענות לדרישה, דרישה לעמוד על סוד גלוי, אך לאו דווקא מובן, של החברה שאנו חיים בה, על סוד הקבלה בה של המובן מאליו . הזיכרון של התרבות, מסתבר, מבוסס על שכחה . יוצרים נזכרים ונשכחים לא רק בשל שיעור קומתם . "גדולתו" של יוצר זה או אחר היא עניין סבוך ונתון לשינויים מתמידים שקשה לעמוד עליהם . ישנם כמובן היוצרים שנשכחים משום שעבודתם זניחה, אך ישנם גם אלה שעמדו בלב לבה של התרבות ושנשכחותם, יותר משהיא מסמנת מצוקה תרבותית, מסמנת את זכירתם הטוטלית, את העובדה ששירתם נטמעה עד כדי כך בתרבות ששוב היא אינה מאתגרת אותה . קורא שיבחן את מפת היוצרים העבריים שיצירתם נשארת פעילה עבורו יגלה שהם אלה שבצורה זו או אחרת מאתגרים את התרבות שאנו חיים בה . אלתרמן, עגנון, אצ"ג ולאה גולדברג הם דוגמה ליוצרים כאלה שיצירתם מאתגרת באופן עקרוני את התרבות הישראלית, כמו ששלונסקי, משורר שעמד במרכז התרבות העברית בישראל במשך שני עשורים לפחות, הוא דוגמה טובה ליוצר שנשכח מהסיבה השנייה . עמדתו השירית של שלונסקי מוטמעת בסובייקט הישראלי באופן כל כך מלא, עד אשר שירתו שוב אינה מאתגרת את הקורא באופן משמעותי, ומכאן ש"לא רלוונטי" פירושו לפעמים "מובן מאליו" . עבודתי עוסקת ביוצרים שמעמדם בתרבות העכשווית אינו אחיד, אך הדיון בתפיסת המוות של היוצרים האלה ושל בן גוריון ומוסוליני מאפשר להתעלם משאלה זו ולבחון את שתי התרבויות מנקודת המבט המשותפת לכל היוצרים הנזכרים כאן : הדיבור השירי על המוות . ככל עבודה שמתחילה בדוקטורט גם זו אספה רשימת תודות ארוכה . בראש עומד הציבור, ואני אסיר תודה לו ולאוניברסיטה העברית על כך שאפשרו לי להשלים שלושה תארים ועל כך שהפגישו אותי עם מורים ותלמידים שמהם למדתי עוד ועוד . בראש אלה עומד דן מירון, שהדריך אותי בכל מובן אפשרי ושהעבודה הזאת היא חלק מהדיאלוג אתו . תודה עמוקה, לאריאל הירשפלד, אריאל רטהאוז, חנן חבר, מיקי גלוזמן, מיכל ארבל – תור, אברי בר לבב, מתי הוס, מנואלה קונסומי, ירון האזרחי, זאב שטרנהל, גיל אניז'ר, משה הלברטל, דוד שולמן, גלית חזן רוקם, ניצה בן דב, ענת וייסמן, אביגדור שנאן, יורם בילו, עמנואל סיון, חנה נוה, ימימה בן מנחם, עמיאל ורדי, משה הלברטל, יגאל שוורץ, ליאורה אליאס הבלתי נשכחת — מלמדיי שבנדיבות חלקו דעתם . העבודה על כתב היד הזה הסתיימה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שבחסדה
|
|