|
|
עמוד:12
אורי ש . כהן 12 זמן רב והתבססה על עזרה חומרית נדיבה של גורמים רבים, ואני אסיר תודה לכולם . הספרייה הלאומית ברומא אפשרה לי שהייה בעולם הספרותי של איטליה בין מלחמות העולם, והעמידה על טבעו השיחי של הפשיזם הבהירה לי שיש טעם רב בהעמדת שתי התרבויות זו לצד זו . יש כאן, אם רוצים, אפשרות להאשמה . אפשר לומר שהציונות היא פשיסטית באופייה . זאת האמת, אבל היא פחות חשובה מכפי שנדמה, משום שהפשיזם האיטלקי הוא בעיקרו דוגמה קיצונית של מדינת הלאום . העובדה שהפשיזם אינו דמוקרטי בוודאי מייצרת הבדלים מכריעים בין מדינות לאום דמוקרטיות לבין המדינה הפשיסטית, אבל לפחות עד השלב האחרון של הפשיזם ברפובליקה של סאלו, זהו הבדל פחות משמעותי מכפי שהיינו רוצים להאמין . הציונות אינה פשיסטית במובן הפשוט של המילה, היא בוודאי דמוקרטית, אבל זו דמוקרטיה שמגלה חסינות רבה לאי – שוויון מתמשך אשר היא אחראית לו . חסינות זו נובעת מזהות, מאי – הפרדה בין המדינה ובין ההיסטוריה היהודית, שאנו כהערות שוליים לה ושמושגי הדמוקרטיה שלנו גם הם משועבדים לה . ואולם אחרי הכול התחכמות אינה סיבה טובה למחקר . כמי שכל שנות הלימוד שלו נתמכו בצורה זו או אחרת על ידי הציבור, אני מחויב להשיב בשאלה, ולפחות בתחום כמו מחקר הספרות אין טעם לשאלות שאינן עוסקות במוסר . כיצד אנו משלימים עם הרע שאנו עושים ? גם מי שחושב שהרע הזה מוצדק מסכים שמדובר ברע : מחסומים, גזל, אפליה, הרג יומיומי, איש אינו חושב שזה טוב . אבל אנחנו משלימים, ולא מחוסר ידיעה אנחנו משלימים, אלא מחוסר אכפתיות . ולא אכפת לנו משום שאנחנו מצדיקים את הרע בשם טוב אחר . מהו הטוב הזה שבשמו אנחנו סובלים את הרע, קשה מאוד לדעת . הדת, הלאום, האומה, העם, ההיסטוריה, היהודים . דבר אחד עולה בבירור : ההישרדות של כל אחת מהישויות האלה היא המנגנון המרכזי שמייצר את הטוב שבשמו אנחנו משלימים עם הרע . הפוליטיקה היהודית אינה אלא כזאת במידה שהישרדות היא המניע העיקרי שלה . לשרוד, להשאיר שריד . בניגוד למה שנהוג לחשוב המחשבה הקדימה את השואה, הפוליטיקה היהודית ממש מתחילה בשאלת ההישרדות ובלב השאלה הזאת עומדת תפיסת המוות כיחידה הסודית והיסודית ביותר של החיבור המתרחש ומתבטא בספרות בין השיח הפוליטי ובין היחיד שמחקר זה עוסק בו . יש הרואים בהערות השוליים ראיות מחזקות לטקסט המשתלבות בו מבלי לעורר הפרעה, אך האמת הפוכה . הערות השוליים של הטקסט הן צדו הרגיש ביותר, הפרום ביותר של הטקסט, ובו מופיעות התייחסויות אל טקסטים אחרים שאינם מעוכלים אל תוך הטקסט . הערות השוליים מסמנות את הצד הפעיל והדיאלוגי של הטקסט ולעתים מספרות את דרכו בנאמנות רבה יותר ממנו עצמו . מה שנשאר בהערות השוליים הם הטקסטים הפעילים, אלה שבסופו של דבר מפעילים את הטקסט . לבקש להיות הערת
|
|