פתח דבר

עמוד:13

הגבר המובס 13 המקרים במעשה יצירה המצביע על הקושי הסוציו – תרבותי העצום להכיר בוודאות התבוסה, מחד גיסא, ועל ההכרה בתבוסה תוך פירוק שיטתי של עולם הערכים שהוביל למלחמה והצגת עולם ערכים תחליפי, מאידך גיסא . בשני הקורפוסים הסרטים רוויים חזרות . באופן בלתי נמנע, החזרתיות — המבנית והתימטית — נתפסת כסימפטום של הטקסט, החוזר שוב ושוב אל מקור הכאב והטראומה . אך עיקר המורכבות הטקסטואלית נעוץ בראיית הסימפטומטיות הטקסטואלית הזו כהצהרה אידיאולוגית שיטתית כנגד הגבריות הלבנה הלאומנית – הכובשת . כפי שאתאר בהרחבה בגוף הספר, החזרתיות הסימפטומטית אל קעקוע הגוף והגופניות כופה על הצופה עמדה מוסרית ביחס לטקסט . במקרה של הקולנוע המערב גרמני החדש, קעקוע הגבריות הארית משמעו התנגדות לנאציזם, על האידיאולוגיה הלאומנית והגזענית הקשורה בו . במקרה של הקולנוע האמריקאי, קעקוע הגבריות הלבנה של הכובש מוליך לעמדה אנטי – לאומנית ואנטי – אימפריאליסטית . במבוא לספר אסקור את מצב המחקר על פי שלושה צירים תימטיים : קולנוע, טראומה וגבריות . כן אציג את הנחות היסוד של העבודה . בפרק הראשון אדון בדגמי הגבריות הפוסט – טראומטית בקולנוע המערב גרמני החדש — דגם הא – מיניות הילדית, דגם הביסקסואליות האוטופית ודגם הטרנס – סקסואליות . בפרק השני אדון בדגמי הגבריות הפוסט – טראומטית בקולנוע האמריקאי על מלחמת וייטנאם — דגם ההיפר – מסקוליניות הא – מינית, דגם הגבריות ההומואירוטית ודגם הגבריות האימפוטנטית . בפרק הסיכום של העבודה אעמיד מחדש את קני המידה המשותפים לתיאור הגבריות המובסת בשני הקורפוסים ואת מאפייני הקולנוע הפוסט – טראומטי בתור שכזה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא