|
|
עמוד:13
סיפורה של תוכנית הכשרת מורות ומורים למנהיגות חינוכית-חברתית | 13 עם האמירה שברוב המוסדות החינוכיים אנשים ונשים עובדים ולומדים לבדם, הם אינם מודעים להשפעות של פעולותיהם על הסובבים אותם, ומצופה מהם לציית לתהליכים מוגדרים ולהגיע לתוצאות ידועות מראש, שלעיתים יש להן רק מעט משותף עם עולמם שלהם ( מרגולין ואחרות, 2018 ) . עוד תהינו למה אלה שכן הגדירו לעצמם את העבודה בבית הספר כאתגר לשינוי ולהשפעה, אינם מחזיקים מעמד בהרבה מהמקרים ועוזבים את המערכת אחרי מעט שנים, על פי רוב מתוסכלים ומאוכזבים . חיפשנו כל אחת בדרכה מה אפשר לעשות כדי לשנות את המציאות הזאת . בצומתי חיים שונים פיתחנו את התשובות שלנו, כל אחת בתחומה וכל אחת מעולמות התוכן שלה, באשר לְמה נכון לעשות אחרת ; וגם אם לא תמיד הצלחנו, לכל הפחות חשבנו על ההדגשים שהיינו שמות לו היה הדבר מתאפשר . החלומות והתוכניות קרמו אט-אט עור וגידים, התגבשו וחיכו להזדמנות למימוש . זכיית המכללות שלנו במכרז חותם הייתה מבחינתנו הפלטפורמה שחיכינו לה, כל אחת לחוד ועכשיו גם יחד . התיישבנו לממש הזדמנות ליצירת התוכנית שדמיינו ושאפנו להגשים . המציאות שעמדנו בפניה כשהתיישבנו לחשיבה משותפת הייתה ההבנה שהחברה הישראלית מאופיינת בנתק ובניכור גובר בין הקבוצות השונות שבה, בפערים כלכליים עמוקים ובחוסר אמון במערכות הממשלתיות והציבוריות . מציאות זו באה לידי ביטוי במערכת חינוך אי-שוויונית ובמוגבלות המורים להתמודד עם המורכבות החברתית-כלכלית במסגרת בתי הספר . על רקע המציאות הזו מוסדות להכשרת מורים מתמודדים עם האתגרים האלה : הוראה כמקצוע בעל דימוי נמוך : התייחסות רופפת להוראה כפרופסיה מקצועית המבוססת על ידע ייחודי ; פער מרסק בין מוטיבציה גבוהה לפעולה ורעיונות חדשניים למימוש ובין מערכת שמרנית ולעיתים מקבעת ; חוסר הלימה בין דפוס העבודה של המחנך והמחנכת, המובילים כיתה כקבוצה חברתית, ובין דפוס הפעולה של המורות והמורים כבודדים במערכה ; מעבר מהיר ומשתק מסטטוס של סטודנט או סטודנטית להוראה המבקשים להיות מחנכים, יוזמים, מחדשים, מובילים ומשני מציאות, לאיש או אשת המערכת המגיבים, נענים, מיישרים קו ולעיתים מקבלים יחס של "טכנאי הוראה" שמשימותיו הונחתו מלמעלה ; השכר הנוכחי, למרות הרפורמות החדשות שהעלו אותו, עדיין אינו התגמול הראוי לדרישות התפקיד .
|
|