|
|
עמוד:10
10 גליה רבינוביץ', גדעון נפתלי, יערה לוין - פריימן צלצל השעון המעורר והיא לא הצליחה להגיע לאוטובוס . דוגמאות אחרות הן שיחות טלפון רבות שבהן בני המשפחה מדווחים זה לזה היכן הם נמצאים, מתי יחזרו, אם יצאו וחזרו בשלום . דגם זה של "דבק" ושל קרבת יתר אינו מאפשר געגוע ואף אינו מאפשר לחוות את המרד של גיל ההתבגרות . בנים ובנות להורים ניצולי שואה חשים לעתים שאין להם רשות למרוד בהוריהם או להרגיז אותם . ביטוי של קושי בשלב התפתחותי זה מתבטא בקושי בפיתוח עצמאות בשלב מאוחר יותר . כך, ההורים נשארים גורם משפיע ומכריע בתהליכי קבלת החלטות של ילדיהם מבלי לתת לדור הצעיר אפשרות לבטא דעה נוגדת את דעת דור ההורים, ניצולי השואה . ההורים נעשים מעורבים בבחירת בני זוג, בבחירת מקצוע ומקום עבודה, ודעתם ממשיכה להיות חשובה כאילו הצאצא הוא עדיין ילד . בתהליך השני, שבו יוצרים קשרים שטוחים כדי שכאב הפרידה יהיה חמור פחות, האדם לומד לפתח מערכת שורשים שטוחה שאותה אפשר לנתק באופן מידי אם עולה הצורך לברוח . בדגם זה, כאשר יש היפרדות, העקירה כואבת פחות . סיפור מקרה המדגים זאת בא לידי ביטוי במאמר "'געגועים אסורים' : סוגיית הגעגועים וביטויים אצל ילדים ניצולי שואה ואצל בני הדור השני" ( רבינוביץ וקס, 2008 ) ומוצג כאן כלשונו . דינה, שהיא מטפלת משפחתית, סיפרה על חלומה בסדנת חלומות בגישת הגשטלט בהנחיית גליה : אני חולמת שארבע נשים מסדנת החלומות היו בחלום אצלי בבית, בחדר הטיפולים שלי . עמיה, זיוה, לילי, אני וגליה ( המנחה ) . אנו יושבות אצלי בחדר ביום שישי בבוקר, למטה יש אנשים והרעש שהם עושים מפריע לי וגורם לי לאי-נוחות . עמיה צוחקת, גליה יושבת בכיסא שלי, לילי וזיוה מסתודדות . זיוה מספרת חלום : היא רוצה לבנות בית מעלים של כרוב, אבל לפני כן היא מתבלת את העלים ובעקבות כך הם מתרככים והיא לא מצליחה לבנות מהם את הבית .
|
|