|
|
עמוד:11
11 על הגעגועים גליה שואלת אותה : "חשבת לבנות את הבית בלי לתבל את העלים ? " . זיוה עונה שהיא חשבה על האפשרות הזו אבל היא בונה את הבית כדי שיאכלו אותו בארוחה ולכן היא מתבלת כדי שיהיה טעים . מצד שני, היא רוצה להעמיד את הבית הזה על השולחן ואז היא נדרשת שלא לתבל והתוצאה היא שהבית לא יהיה טעים . היא לא יודעת מה לעשות כיוון ששתי האפשרויות אינן טובות . גליה אומרת לה : "שימי לב שאת לא מוכנה לוותר על כלום ! " ואז אני ( הכוונה לדוברת, דינה ) אומרת שהייתי רוצה לדבר דווקא על המוטיבים המרכזיים בחלומות שלי ואני מרגישה שגליה לא מתפנה אליי . זיוה ולילי מסתודדות, אני ועמיה שואלות אותן מה הבעיה . נראה שהן דואגות איך הן תסענה הביתה ואני אומרת להן שאני אסיע אותן הביתה . אני מסתכלת על השעון ומרגישה בפנים שאני לחוצה בזמן, זאת למרות שלפי השעון יש לי מספיק זמן . אני אומרת שהמוטיב המרכזי בחלומות שלי הוא דרכים שאני הולכת בהן ובית הילדות שלי . בעבודה של גליה עם דינה על משמעות החלום הצביעה גליה על המוטיב המרכזי בחלום : שום דבר "זה לא זה" : הקבוצה אינה הקבוצה האמיתית, הבית מהכרוב אינו בית אמיתי, הזמן אינו זמן, הכיסא אינו כיסאה של גליה, השיחה אינה שיחה ( שתיים מסתודדות ) , המשתתפות לא ממש משתתפות, העיסוק המקצועי אינו מתאים, כמעט כל מה שקורה בחלום "זה לא זה" . הנחת העבודה הייתה שאם "זה לא זה" אז אפשר לעזוב בקלות, ללא צער רב וללא געגוע ולהמשיך את החיפוש במקום אחר . לאחר שדינה סיפרה את חלומה, ביקשה ממנה גליה לרשום על הלוח את קורות החיים שלה ואז ביקשה ממנה למנות מה מהם : "זה לא זה" . דינה התחילה למנות : שמי, מכיוון שקראו לי על שם סב שנרצח בשואה אבל לקחו רק את האות הראשונה של שמו אז זה לא בדיוק, כשהייתי קטנה ציירתי בחוג לציור אבל זה לא היה זה מכיוון שאחותי הגדולה
|
|