מבוא

עמוד:8

8 גליה רבינוביץ', גדעון נפתלי, יערה לוין - פריימן המקורי ולאמץ אורח חיים נוצרי, נראה תהליך מרתק ומרגש . הפעילות שנעשתה ל"ילדים המוסתרים" כללה הרצאות בנושאים שונים, מפגשים וסדנאות . התהליך היה מסובך היות שחלק מהמשתתפים הפעילים בהכנת תכנית הכנס היו בעצמם "ילדים מוסתרים" . הם החזיקו בגישה "שלא כדאי לדבר על הדברים האלה . כמה שפחות לדבר על זה, יותר טוב" . גליה התעקשה ששיח על חוויות ורגשות משותפים עשוי לתרום ולעזור כך שתוכנן גם חלק פסיכולוגי-מקצועי במפגשי "הילדים המוסתרים" . עיון בתכנית ההרצאות והסדנאות העלה באופן ברור שטראומה, פוסט-טראומה ודרכי ההתמודדות עמן הן הנושאים שחוזרים במרבית ההרצאות של אנשי המקצוע . לפיכך התעוררה השאלה : כיצד אפשר לתרום לתכנית כזו ? "הילדים" עצמם אמרו שלא הרגישו בסבל נורא תוך כדי המלחמה בהשוואה לסבל של בני משפחותיהם - בין אלה שנספו במחנות ריכוז ובין אלה ששרדו . כיוון המחשבה היה למצוא נושא שהטראומה אינה חלק ממנו . במחשבה על מה יכול לעבור על ילד שהופרד ממשפחתו עלו השאלות של געגועים וההתמודדות של הילד, אשר חי במשפחה נוצרית, מתמודד עם הגעגועים, ואינו יכול לבטא אותם מכיוון שביטוי גלוי עלול לסכן את כל הנוגעים בדבר . בשלב זה התכנסנו לעבודה משותפת והתחלנו לחפש חומר על געגועים . התברר שהספרות הפסיכולוגית עוסקת בנושא מעט מאוד . כדי להבין את התהליכים שבהם נמצא האדם המתגעגע בכלל והילד המתגעגע בפרט, התחלנו לאסוף מחשבות עצמאיות . ספר זה הוא פרי החשיבה שהתחילה בכנס והתפתחה לאחריו . אנו מבקשים להודות במיוחד לפרופ' מקס שטרן שהציע להעלות על הכתב את תהליכי המחשבה ופירותיהם כפי שעלו בכנס והוסיפו להתפתח אחריו . הדוגמה שלהלן מדגימה כי העיסוק בנושא הגעגועים עשוי להיות רב משמעות וחשוב ביותר : במהלך הכנס ניגש אל גליה

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר