|
|
עמוד:14
14 יערה גיל-גלזר הממשלתית שבה נוצרו התצלומים ובמסגרתה הוצגו בתערוכות ועלונים, והן אמצעי התקשורת הפופולריים, שעשו בהם את השימוש הנרחב ביותר . הם אפשרו לחלק מיוצריהם שפעלו במסגרת FSA-ה ( ביניהם הצלמת דורותיאה לאנג [ Lange ] , והצלמים ווקר אואנס [ Evans ] , ראסל לי [ Lee ] וג'ק דלאנו [ Delano ] ואף רוסקאם עצמו ) להשתמש בתצלומים באופן כזה אשר שחרר אותם ממחויבותם המוסדית לזהירות פוליטית ונתן להם חופש לבטא את השקפות העולם החברתיות האינדיבידואליות שלהם, ואף למתוח באופן עקיף ביקורת על השימושים הממשלתיים והפופולריים בתצלומי FSA . בעשורים האחרונים מתעורר מחדש עניין ניכר בתצלומי FSA בכלל ובספרי הצילום התיעודיים הביקורתיים בפרט . הוא בא לידי ביטוי הן בהוצאתן של מהדורות חוזרות של כמה מהבולטים 8 עניין זה יכול לייצג, ביניהם והן במגוון מחקרים שעוסקים בהם . אם לשאול את מילותיו של הווארד זִין ( Zinn ) שנכתבו בזמן אחר ובהקשר כללי יותר, חלק מהניסיון "לתפוס מחדש מעט מהדיאלוג האבוד של שנות הניו-דיל [ . . . ] " . בהקשר הספציפי של הספרים הנדונים ושל הצילום התיעודי האמריקאי של שנות ה- 30 בכלל, אפשר להמשיך רעיון זה עם דבריו של אלאן סקולה ( Sekula ) , אשר טוען ש"לאמנים אמריקאים בעלי תודעה חברתית יש הרבה מה ללמוד מקודמיהם, הן מהתקופה הפרוגרסיבית והן מתקופת הניו- 9 דיל" . הספר הנוכחי הוא חלק מהמחקר העכשווי של תצלומי FSA-ה והקשרם ההיסטורי החברתי, התרבותי והאינטלקטואלי על רקע השפל והניו-דיל, ובמובן רחב יותר הוא אף לוקח חלק במגמה העכשווית של חקר הצילום כמקור היסטורי-תרבותי . הטענה המרכזית המודגשת בו היא שספרי הצילום התיעודיים הביקורתיים מיקמו את תצלומי FSA-ה , שתוארו על ידי הצלם אדוארד סטייכן ( Steichen ) כ"דינמיט אנושי", בהקשר אשר מימש
|
|