|
|
עמוד:12
12 פנינה רוזנברג 7 הופכות יצירותיה למחווה לאמני השואה שנספו . עימות מרתק עם העבר מתקיים בעשורים האחרונים באמנות של הנצחת השואה בגרמניה . ארץ זו, שרק לפני כשבעה עשורים הונהגה בה הבחנה חד-משמעית בין אמנות "נכונה", ששרה שיר הלל לממסד הנאצי ולערכיו, ובין אמנות "מנוונת" ו"משחיתה" שעליה ועל יוצריה הוכרזה מלחמת שמד, מבקשת בעידן הנוכחי להציב מראה ולשקף באמצעות האמנות לא את העבר האפל בלבד אלא גם את אופן פעולתו בהווה . שיח זה מתקיים במרחב הציבורי, בהצבתם של מונומנטים, מיצבים ופסלים רבים מתוך רצון להנציח את השואה . אמנות ההנצחה נחלקת לכמה קטגוריות : המיזמים הרשמיים, או הרשמיים למחצה, שעמם נמנים המוזיאון היהודי ברלין והאנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו, שניהם פרי יצירתם של יהודים אמריקאים ושניהם עוסקים בציבור קולקטיבי - יהודי ברלין והקורבנות היהודים של השואה . לצד אלה הוקמו "אנטי- מונומנטים", ברובם פרי יצירתם של אמנים גרמנים, המציגים 8 בין שאלה מבקשים להנציח דרך הנצחה שונה, פרטנית ויחידנית . מאורע ספציפי, כפרעות ליל הבדולח ( החדש הנטוש ) , ובין שהם מבקשים להנציח תושבי רובע מסוים ( אתר ההנצחה ליהודי 7 . Pnina Rosenberg , " Portrait of a Family Album : Re - Collection of the Paintings of Daniela Rosenhouse", Prism : An Interdisciplinary Journal for Holocaust Educators 3 ( 2011 ) : 83 - 89 Klaus Neumann, Shifting Memories : the Nazi past in the new Germany, . 8 Ann Arbor : University of Michigan , 2000, pp . 1 - 4 ; James E . Young, "Memory and the End of the Monument", in : Elizabeth Baer Shelly Hornstein & Florence Jacobowitz ( eds . ) , Image and Remembrance : Representation of the Holocaust, Bloomington IN : Indiana University Press, 2003, pp . 59 - 78
|
|