|
|
עמוד:8
8 פנינה רוזנברג שהיו פזורים ברחבי אירופה, שבהם הפכה האמנות לכלי נשקם של הכלואים . במרחבי כליאה אחדים אף התירו שלטונות המחנות לאמנים להציג את עבודותיהם, כל עוד אלה לא חשפו את פניו האמיתיות של שלטון הכיבוש . בתקופת השואה התקיימה אפוא פעילות אמנותית עשירה, שמטרותיה היו מגוונות . לא אחת שימשה פעילות זו אמצעי לסחר חליפין בין הכלואים ובין הסוהרים, או בין הכלואים לבין עצמם ; לא אחת היא שימשה נתיב אסקפיסטי, כדי לברוח ממצוקות החיים, ולו באופן רגעי . ובעיקר הייתה האמנות אמצעי לתיעוד, שהיה מונע מתוך רצון ליידע את העולם בדבר המתרחש מאחורי גדרות התיל . האמנים, מקצועיים וחובבים כאחד, הגיעו מכל קצות אירופה והיוו חתך מייצג לרובדי החברה השונים . ואולם חרף הפסיפס האנושי העשיר אופיינו יצירותיהם של הכלואים בכמה מכנים משותפים : הם תיארו, איש-איש בסגנונו האישי, את ההוויה הקפקאית שבה חיו, את מצוקותיהם ואת תקוותיהם . יצירות רבות הוקדשו לתיאור פרטני של חיי היום-יום, מההשכמה ועד לשינה, ובתוך כך הונצחה בהן השגרה הטריוויאלית לכאורה - רחצה, הליכה לשירותים, אכילה - פעולות שבעולמם העמידו אתגרים לא פשוטים שנאלצו להתמודד עמם באורח קבע . ביצירותיהם תיארו הכלואים את מתחמי המאסר שלהם על סממניהם החיצוניים : מגדלי השמירה, ששיקפו את הפיקוח המתמיד עליהם, וגדרות התיל, שהמחישו יותר מכול את בידודם מהעולם החיצון ואת עובדת היותם "לא רצויים" בחברה שאך תמול-שלשום היו חלק בלתי נפרד ממנה . תיאורים אלה אינם רק בבחינת ייצוגים ריאליסטיים של מרחב החיים החדש, אלא הם למעשה בעיקר פרויקציה של מצבם הנפשי של האמנים, על הסגירות והבידוד שאפיינו אותו . מגוון של טכניקות שימשו את האמנים בהנצחת חוויותיהם וחלומותיהם - רישומי עיפרון, פחם, גירים צבעוניים וצבעי מים, והמצע לעבודתם היה כל שנמצא תחת ידם : טפסים משרדיים,
|
|