|
|
עמוד:14
14 עבר חלופי-אידילי שלא היה ולא נברא, מקום שאפשר להסתתר בו מאתגרי ההווה, ומנסים לשחזר אותו שוב ושוב . ומהן לסטפנובה אבני בוחן לזמן הלא חדש, שפשה לא רק ברוסיה אלא בחלקים גדלים והולכים של העולם כיום, אם לא הספרות ופילוסופיה . כדי לתת בו סימנים, היא פונה לוולטר בנימין ול"מלאך ההיסטוריה" שלו, שפניו מופנות אל הריסות גן העדן האבוד של העבר, ובעיקר לסופר יֶבגֵנִי שוורץ, מחבר ה"מעשייה על הזמן האבוד", שמסופר בה על מכשפים רעים שהופכים ילדים לזקנים וגונבים מהם את ילדותם . סטפנובה מאבחנת את המחלה שפשטה בעולם - פנייה חדה ימינה ולכיוון השמרני, טשטוש מושגים כללי וּויתור על בחירה ואחריות, המאפשר עצימת עיניים לעוולות, למלחמות ולסבל, פחד ומבוכה אל מול עצם רעיון השינוי, "היעדר הגעגועים לחדש, היעדר 15 - שהיא מניחה שאת הסיבות לה יש לחפש במישור הרצון לחדָש" המטאפיזי דווקא, באותו "ניסיון נואש להיאבק בזמן, באי-הימנעותן 16 פנייה אל העבר, טוענת סטפנובה, של ההזדקנות וההתפוררות" . אינה אלא פנייה אל המאגיה . הגיע הזמן להישיר מבט אל ההווה ולמלא אותו תוכן חי . ובכך גם לשוב אל הזמן ההיסטורי, שהאדם הפוסט-סובייטי לפחות - ונראה שגם האדם הישראלי, וחלק גדל והולך מתושבי אירופה ואמריקה כיום - מבקש להימלט ממנו על ידי הפיכתו של העתיד לרדי-מייד של עָבָרים ידועים, כפי שמגדירה זאת סטפנובה . סגנון הכתיבה של מריה סטפנובה הוא חריף ובהיר, על אף השימוש המרובה בדימויים ובמטאפורות, ולשונה ציורית וקולעת בה בעת . כך, למשל, היא מתארת את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כסימן 15 "אחרי מים מתים", עמ' ,25 ספר זה . 16 "על ספו של הזמן הלא-חדש ( על העולם הבוחר בטראמפ ) ", עמ' ,68 ספר זה .
|
|