|
|
עמוד:13
13 13 הכוונה הנסתרת - תיעוד דחיקתם מן החיים של וגרוטסקי יותר" . אנשים מטיפוס מסוים : אינטליגנציה יוצרת וחושבת - נשארת מוסווית ; היא גלויה רק לאלה שמוכנים להבחין בה . עלה בידי אליסה פורת, הנטולה כובד רוסי ( היא הייתה שוודית למחצה וצרפתייה למחצה ) לשוות לחיים על סף הבור סגנון קליל וחופשי . ייתכן שהשכילה לספר, 14 ולא כפי שהתרחשו . להציג את חייה "כפי שנֶהֱגוּ", בבואה לשרטט את מהלכה של היסטוריה רבתי, מריה סטפנובה מותחת קשת מהשיר הנזכר לעיל של אלכסנדר בלוק, שנכתב עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ומתפרשׁ בדיעבד כפרידה מהזמן הישן וכל אשר לו, אל שירו של ויסטן יוּ אודן, " 1 בספטמבר 9391" ומילות הסיום שלו, ״ we must love each other or die ״ . שני השירים נתפסים כחוזים את רוח הזמן החדש המתרגש ובא, וכציוני דרך המאפשרים לפענח כיצד חוו בני הזמנים ההם - שביקשו להניח את העבר המדמם מאחור - את זמנם . ומשם סטפנובה פונה אל זמננו העכור, המכונה בפיה "הזמן הלא חדש", שאלה המאכלסים אותו חרדים מן העתיד כצופן בחובו קטסטרופה ושיבת העבר האימתני, ועל כן מתעקשים - בדרך פרדוקסלית - לחשוב ולדבר על ההווה במושגי העבר . מלחמת האזרחים ומלחמת העולם הראשונה והשנייה והדיכוי והטיהורים ופירוקה של ברית המועצות עדיין עומדים במרכזם של ויכוחים ודיונים סוערים, מפני שהעבר מוסיף להתקיים קיום-רפאים בהווה - כי לא נמתח עליו קו, כי לא היו ברוסיה משפטי נירנברג, כי מעולם לא נפתח דף חדש ולו במישור הסמלי . ומלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שלא מדברים עליה בריש גלי אך היא נוכחת תמיד ומסכסכת בין אנשים, מוסיפה טראומה על טראומה . באורח פרדוקסלי, כמגן מפני העתיד, אנשי הזמן הזה - ברוסיה ובמקומות אחרים - יצרו להם מין 13 "מה אליסה ראתה שם", עמ' ,119 ספר זה . 14 שם, עמ' ,122 ספר זה .
|
|