|
|
עמוד:12
12 11 את חייה של לוּבּוֹב שָׁפּוֹרינָה, ציירת אחר, הצידה מהחוק ומהחסד", ומתרגמת, בת למעמד אצולה שיומניה ראו אור כספר המונה יותר מאלף עמודים . שפורינה, שהיגרה מברית המועצות עם המהפכה וחזרה אליה בשנות העשרים המאוחרות, חווה את המדינה שכינתה "ארץ המוֹרלוֹקים" כהולכת ושוקעת בחזרה אל ימי הביניים . זהו כעין יומן מסע בעולם הולך ומשתנה, עולם המצטייר כיותר ויותר פנטסטי ומשונה . שפורינה מתארת ביומנה גם את המצור על לנינגרד בימי מלחמת העולם השנייה - ניסיון גבולי שאימת את ציפיותיה הגרועות ביותר, זמן שבו המציאות חדלה להעמיד פנים שהיא מתאימה לחיים . סטפנובה קוראת את יומניה של שפורינה כ"'אני מאשים' שהתפרשׂ 12 היא רואה בהם תיעוד של מציאות גבולית על פני עשרות שנים" . העוטה על עצמה מסכה של נורמליות, ומשווה אותם לתיאורים ישירים של גיהנום ב סיפורי קולימה של וַרלאם שָׁלָמוֹב, שכתב על חיי האסירים במחנות הסובייטיים, ובספרו של פרימו לוי השוקעים והניצולים . באותה מציאות גבולית חיה את חייה גם אליסה פּוֹרֶת, ציירת ומאיירת שאיירה ספרי ילדים קלאסיים דוגמת פו הדוב ו אליס בארץ הפלאות , הצעירה משפורינה בשני עשורים . היא הייתה בת דורם של אלה שנולדו על תפר המאות - נבוקוב, חארמס - וכתבה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת ספר זיכרונות על בני זמנה . נימת הדברים שבה היא מתארת אפיזודות מהחיים בארץ "שמאחורי המראה" שלווה וקלילה . היא מפגינה ברשימותיה שוויון נפש כלפי ה"היסטוריה רבתי", וכמו במתכוון, מתרכזת במה שנראה כזוטות : "מהמאורעות ניטל הנפח ובמידת מה גם המשמעות, הפרטים זוכים לחידוד קומי, העיקר נדחק אל מעבר לשוליים [ . . . ] המתווה החיצוני של המתרחש נעשה בהיר 11 שם, עמ' 94 ספר זה . 12 שם, עמ' 87 ספר זה .
|
|