|
|
עמוד:13
13 בשבחי ענן הגש ם אימרה הודית עתיקה מגדירה את העיר - כל עיר - דרך שלושה מרכיבים . הנהר, המלך וענן הגשם . הנהר מספק מים ליישוב האנושי ומגדיר את גבולות תחום המחייה ; המלך הוא מקור הכוח, המרכז בידיו את המשאבים ומכתיב כיצד תיבנה העיר, כיצד היא תורחב ותתפתח, ומה תהיה החלוקה בין מרחבים ציבוריים ופרטיים ; וענן הגשם - הוא המטאפורה החידתית והחשובה מהשלוש . בהקשר של העיר דלהי, הנהר הוא נהר היָאמוּנָה, אחד מיובליו של נהר הגנגס, שהעיר משתרעת בעיקר מערבה לו . במחשבה ההינדואית, נהרות הם אֵלות המשתרגות בעולם ומזינות אותו . אלים ואלות הינדואיים, יש לומר, טבועים עמוק בתוך מרחבי היומיום . אלים משולים לא אחת לאורח או לילד אהוב . יש לטפל בהם : להאכיל, לרחוץ, להשכיב לישון ולפעמים גם לנדנד בנדנדות . בד בבד עם הזנתם של האלים בחלב או במנחות אורז, פירות, פרחים, סולת וסוכר, מצופים גם האלים להזין את אוהביהם . במקרה של היאמונה, יחסי ההזנה בין הנהר / אֵלה לעיר משובשים במקצת . למעשה, תוואי נהר היאמונה מהווה גבול בין דלהי ובין מדינת הָרְיָאנָה הסמוכה, שאמנם נבדלת ממנה פורמלית ואדמיניסטרטיבית ( דלהי היא מה שמכונה "טריטוריית איחוד", יחידה מנהלית נבדלת שאיננה מדינה ) , אבל בפועל היא אחד המרחבים הפרבריים הגדולים והחשובים שלה . ההיסטוריה אוהבת מטאפורות, וכך, במהלך איטי ונחוש, עובר נהר היאמונה בעשורים האחרונים תהליך איטי של התייבשות, מצטרף לשרשרת הבלתי פוסקת של אובדנים שפוקדים אותה - זרם המים שבו נחלש ולפרקים פוסק לחלוטין, כמו כדי לא להבחין עוד בין העיר ובין הפרוורים שצמחו סביבה לאחרונה, ושטחי החקלאות הנרחבים של הָרְיאנה כבר אינם ריאה ירוקה אלא אחד האזורים המזהמים ביותר בעיר .
|
|