פתח דבר: "שוליותו המרכזית" של האוצר הבכיר

עמוד:8

אוצֵר-גרילה 8 באילו דרכים מחלחל ידע הנרכש באמצעות התבוננות ואיסוף לטעם אישי ואורח מחשבה ? איך משפיע האספן המומחה, הדולה פריטים נשכחים במכירות פומביות, על החוקר ועל תשוקת הכתיבה, המודעת לפעולת המחיקה הנמשכת ? איזו זיקה מתקיימת בין הגות להיסטוריוגרפיה ולביקורת אמנות עכשווית ? כיצד נודדת חוויית הארכיב ומחסן האוסף למעשה האוצרוּת העכשווית ? גדעון עפרת לא צמח לאוצרוּת . לא פעם העיד כי את ימי בחרותו העביר בדאגות מפני עתידו המקצועי, בין צייר לשחקן ולסוחר בבית המסחר של אביו . בתיכון "אליאנס" ברמת אביב הצטיין בציור ותיאטרון, והיו לו כנראה גם כישורים לא מבוטלים, כיוון שמצא את מקומו בלהקת פיקוד מרכז . לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב התמקדו בתיאטרון ופילוסופיה, והוא השלים דוקטורט בפילוסופיה, כולל שנת לימודי תואר שני באוניברסיטת "בראון" שבפרובידנס . עם שובו, לימד מחזאות מודרנית וישראלית בחוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית, ופִרסם ביקורות בתחומי התיאטרון והתרבות הישראלית . בשנים הבאות כבר אצר פסטיבלי מיצג ראשונים בישראל ( 1976 וכן 1979 ) ואף טבע את המונח העברי "מיצג", והמציא לצדו גם את המונח "מיצב" . בדרכו של עפרת שפורטה כאן, עולה הזיקה המובהקת בין תיאטרון, מיצג והפנינג לבין אוצרוּת, והקשר הזה חשוב . כדי לאתר את מקורו אצל עפרת, יש לחזור לתקופה מעצבת בשנת לימודיו בארה"ב ( 1969 ) , שם נחשף ל"תיאטרון הרדיקלי" המאתגר את החלוקות המוסכמות שבין הבמה לאולם ; בין בימוי, משחק, קהל ותפאורה ; בין אמנות וחיים . התובנות העמוקות שרכש ניכרות כבר

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר