|
|
עמוד:14
14 דיוקן של פרשן – ר׳ אברהם אבן עזרא והנכון בעיניי – בעבור היות אדם נכבד מכל נבראי מטה אמר כן ; כי מעת שיחל הנער לדבר [ דיבור ילדותי כמשמעו ] , וזה טעם מפי עוללים , אז תחל מתכונתו [ המערכת הקוגניטיבית שלו ] לקבל כח הנשמה החכמה [ העל-גופנית והנצחית, כמבואר בפירוש לפס׳ 6 ] , עד שתִּשְׂכַּל בשקול דעתה [ שתבין בתבונתה העצמית ] כח בוראה, כי תחזק הנפש יום אחר יום, וזה טעם יסדת עוז . מותר האדם עומד על שני דברים : על כוח הדיבור שבפיו, המייחד אותו מיתר הנבראים, ועל כוח החשיבה של נשמתו השמימית, החושף בפניו את סודות הארץ ופותח לפניו את שערי השמים . כהמשך לכך אומר אבן עזרא ( בפירושו למזמור י״ט, 4 - 6 ) שמאחר ש״אין לשמים פה כגוף בן אדם״, אי אפשר לשמוע את דברם, אך אפשר ׳לראותו׳ : ״כי במראה העין שלגוף [ הגופנית ] ומראה עין הנשמה הפנימית החכמה יראה [ המשכיל ] אמונת [ אמיתות ] ספור שמים ומה שיגיד הרקיע [ . . . ] כי מכתבם יִקָּרֵא בכל מקום, ויבינו מה טעמוׂ כל ה מ ש כ י ל י ם ב כ ל מ ק ו מ ות ה א רץ [ . . . ] ״ . הדעת הזאת אינה 3 באשר היא פרי החקירה, ולאו דווקא פרי נחלתם הבלעדית של משכילי ישראל, ההתגלות ( אשר התורה רק מרחיבה ומאמתת אותה, כאומרו בפירושו לתה׳ י״ט, 8 ) . החקירה האנושית של מסתרי השמים מתאפשרת מכוח האנלוגיה המבנית שבין השמים והארץ : ״והיודע סוד נשמתו ומתכונת גופו, יוכל לדעת דברי העולם העליון״ ( הפירוש הארוך לשמ׳ כ״ו, ) . אך מה שמניע את הנשמה הארצית לנסוק השמימה היא התשוקה העזה לחזור אל צור מחצבתה הנשגב . כאומרו בהקדמת פירושו לקהלת : אורח חיים למעלה [ המוליך כלפי מעלה ] ל מ ש כ יל, למען [ שמטרתו ] סור משאול מטה . כי כאשר יתאוה האורח [ הזר ] שנשבה לשוב אל ארץ מולדתו, להיות עם משפחתו, כן תכסוף הרוח המשכלת להאחז במעלות הגבוהות [ האסטרונומיות ] עד עלותה אל מערכות אלהים חיים . נפש האדם שבויה בחייה עלי אדמות בגוף הגשמי, ובמות הגוף היא משתחררת מכלאה . ומכוח הדעת שהיא השכילה לצבור היא חופשייה עתה לשוב אל מוצאה הנישא והמרומם . היקפה של הדעת הזאת הוא אכן עצום ורב, כפי שאבן עזרא מדגיש ומבליט בביאור הפסוק ״ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לֻחׂת הָעֵדֻת [ . . . ] ״ ( הפירוש הארוך לשמ׳ ל״א, 8 ) : ריקי מוח יתמהו, מה עשה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה . ולא ידעו, 3 ראב״ע מדגיש את האוניברסליות של הדעת גם בהגדרתו את המצוות השכליות שבפירוש הארוך לשמ׳ כ׳, ,2 ד״ה ״דבור הראשון אנכי״ : ״דע, כי כל המצות הם על שני דרכים, והדרך האחת – מצוות שהם נטועות מהשם בלב כל איש דעת, והם רבים . ואין בעשרת הדברים רק [ אלא ] השבת לבדה, שאינה בכלל שקול הדעת . על כן כל משכיל בכל עם ולשון מודים בהם, כי הם נטועות בשקול הדעת, ועליהם אין להוסיף ואין לגרוע, והם ששמר אברהם עם מצוות אחרות נוספות״ .
|
|