מדוי ועד אבני בהו: דרכו של אברהם שלונסקי אל הקנון העברי

עמוד:13

מדוי ועד אבני בהו : דרכו של אברהם שלונסקי אל הקנון העברי 13 המוקדם לבין שירת עבודה חלוצית, שיריו הראשונים בארץ ישראל לא עסקו ישירות בנושא החלוציות אלא בנושאים אוניברסאליים, והיו כתובים במודוס מודרניסטי אקספרסיוניסטי . בשלב זה שלונסקי לא היה בשום אופן משורר קנוני או נערץ, אך הוא ניסה לכונן את עצמו ככזה ולכנס סביבו חבורה ספרותית צעירה . באופן כמעט טבעי פנה שלונסקי לאורי צבי גרינברג, משורר שחלק עימו מאפיינים שיריים דומים : 9 למרותשניהם העמידו שירה אקספרסיוניסטית, גרנדיוזית וגדושת פאתוס . הקִרבה, ואולי בגלל שאיפת הגדלוּת ותחושת הנבחרוּת שקיננה בשניהם, אצ"ג התעלם מפניותיו של שלונסקי והשניים הפכו למעין יריבים . 10 בקובץ דוי ניכרת נטייה אקספרסיוניסטית-פוטוריסטית בעיצוב החיצוני 11 כמו גם בסגנוןשל הספר : בכריכה, בצורת האותיות וסידורן בשערים, הכתיבה החדשני בתחומי העברית, עם השורות הקצוצות והנושאים ה"נמוכים" והמתריסים . הספר מורכב משתי פואמות : "צרעת" ( תרפ"ג ) ו"הברית האחרונה" ( תרפ"ד ) . הפואמה הראשונה, שבה אתמקד, היא מעין מחזה דיסטופי שמתרחש על גדות הגנגס דווקא, שגיבוריו הם עדת מצורעים . המצורעים נמצאים במצב פיזי ונפשי עלוב ודוחה ונושאים עיניהם לכוהן שיביא לריפוי ולגאולה, כפי שניתן לראות ממילותיהן של נשות המחנה : - אָכֵן, זֶה רַבַּת אֲשֶׁר לֹא רָאוּ עֵינַי בִּפְרֹחַהַפֶּרַח . - אָכֵן, זֶה רַבַּת אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אָזְנַי 9 בעז ערפלי עסק בקרבה האידיאולוגית והסגנונית בין השניים, ואף טען שבשירתם ניתן למצוא ביטוי פיזי וגופני להיבטים ציוניים-אידיאולוגיים . בעז ערפלי, "הדם והבשר : צומת אידיאולוגי-פואטי בשירת א"צ גרינברג וא' שלונסקי בשנות העשרים", עיונים בתקומת ישראל 10 ( 2000 ) , עמ' 491 - 493 . 10 הלפרין, המאסטרו , לעיל הערה 3 , עמ' 196 , 199 . יריבות זו הוחרפה כשראה אור הקובץ אימה גדולה וירח , תשעה חודשים אחרי דוי , והתקבל בצורה חיובית הרבה יותר . ראו : שם, עמ' 249 - 250 . וולף-מונזון מזהה באיגרות ששלח יצחק למדן לשלונסקי ניסיון "להתסיס את שלונסקי [ . . . ] נגד אצ"ג ולמנוע כל אפשרות של שיתוף פעולה ביניהם בעתיד" . תמר וולף-מונזון, לנגה נקדת הפלא : הפואטיקה והפובליציסטיקה של אורי צבי גרינברג בשנות העשרים , חיפה : אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן, 2005 , עמ' 55 . 11 תמר וולף-מונזון טוענת שהוצאת "הדים" "גילתה פתיחות מיוחדת ליצירות בעלות תו זיהוי אקספרסיוניסטי, כ דוי של שלונסקי, אימה גדולה וירח של אצ"ג, ו מסדה של יצחק למדן" . שם, עמ' 48 .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר