|
|
עמוד:9
בפתח הקובץ 9 לינה ברוך בוחנת את תפקידם המטפורי, הפואטי והלשוני של התרגום ו"חוויית הזר" בשירתם של פאול צלאן ו פרידריך הלדרלין ואת האופן שבו הם מגדירים ומיישמים את ייעודו של המשורר-מתרגם . קריאה משווה של שני המשוררים מציגה את המושג "שפת אם" או "שפת מקור" בשירה כתופעה פתוחה, הטרוגנית ומשתנה . המשורר-מתרגם נוסח צלאן והלדרלין אינו מתרגם רק בין שתי שפות זרות, אלא מתפקד כאפיגון, כמתווך פנים-תרבותי ובין-דורי . המשורר אינו מתיימר להיות בעל גניוס מקורי או ליצור יש מאין, אלא ממקם את עצמו בתוך מורשת ספרותית ולשונית, מרפרר או 'מסמפל' לטקסטים מוקדמים יותר, מפרקם בעוד הוא מכבדם, ומכאן סמכותו וכוח היצירה שלו . אביבה קרינסקי וגילה שילה משוות בין שני תרגומים לעברית של ספר הילדים הגרמני של מיכאל אנדה מעשה בקערה ובכף , ובוחנות את התפיסות השונות המנחות אותם – מבחינה חינוכית-דידקטית, ועל רקע הנורמות החברתיות-ספרותיות והלשוניות של חברת היעד . כל אחד מהתרגומים מייצג גישה שונה באשר למערכת היחסים בין תרבות טקסט המקור לתרבות הטקסט המתורגם . הפערים בין הגישות מציגים את פעולת התרגום כנעה בין מאבקים בין-תרבותיים לדיאלוג, המערב קולות מספר יחד . תודה לעורכת הלשון שרה המר על עבודתה המקצועית, ולצוות הוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן – למאיר מוניץ, המביא לבית הדפוס, לאלכס טל, מנהל ההוצאה ולרייצ'ל יוסף סגניתו, ששקדו להביא את הקובץ לידי גמר באופן יעיל ומוקפד . אנו מבקשות להודות מקרב לב לפסלת יוליה סגל על הסכמתה הנדיבה, לאפשר את עיטורם של גיליונות המאסף של ביקורת ופרשנות בעבודתה מעוררת ההשראה, "שם, למעלה" . אנו מודות גם לְבִתָּהּ, אניה רוז, על ההרשאה להשתמש בתצלום הפסל . תודה מיוחדת שלוחה לפרופ' איליה רודוב, מהמחלקה לאמנות יהודית באוניברסיטת בר-אילן, על מומחיותו המקצועית, אותה חלק עימנו בנדיבות . תמר וולף-מונזון וורד טוהר
|
|