|
|
עמוד:8
בפתח הקובץ 8 ממנו ואת המסר הגלום בו, ולפיכך ההקשר הניטשאני ממשמע את הטקסט ומנהיר את הטופוסים המופיעים בו . השער השני של הגיליון יוחד לעיון בפרוזה ובדרמה . חן שטרס בוחנת את עיצוב המרחב, את משמעויותיו המטא-אסתטיות ואת ייצוג היחסים בין האנושי, החייתי והדומם במבחר סיפורים קצרים של ישעיהו קורן, שיצירתו זכתה להערכה רבה בקרב הביקורת, אך נקראה על ידי קהל קוראים מצומצם וכמעט שלא נחקרה . המאמר בוחן את הלשון שבה מעוצב המרחב על רקע ספרות דור המדינה, ומראה כיצד היא מציבה אתגר חלוצי לשאלות שבימים אלה של מודעות גוברת למשבר האקלימי מצטיירות כרלוונטיות מאי פעם . איתמר דרורי עוקב אחר ניסיונותיו העיקשים של נוּרי, גיבור הרומן נער האופניים מאת אלי עמיר, להתערות בחברה הישראלית בשנות החמישים על אף נחיתותו הכלכלית, החברתית והתרבותית כעולה חדש מבגדד . שיקום העצמי החברתי שלו מוצג כתהליך של בנייה-מחדש של זיקות חברתיות בַּמולדת החדשה, כתחליף לַזיקות החברתיות והמשפחתיות שהתרופפו או נותקו עם ההגעה ארצה . הקריאה המוצעת במאמר מתייחסת אל נער האופניים כחלק מעולם בדיוני בן ארבעה כרכים ( טטרלוגיה ) המשלימים יחד את מסע החניכה הממושך של נורי על כישלונותיו, הצלחותיו, חלומותיו ולבטי הזהות המלווים אותו . רועי הורוביץ חושף לראשונה שלושה מחזות מקראיים של יעקב שבתאי שלא היו ידועים עד כה, עסקים , אהבה , מלכות , כחלק מקורפוס גדול של מחזות מקראיים של שבתאי, הכולל גם את המחזות כתר בראש ו-אוכלים . המאמר מציע ניתוח תמטי וסגנוני של שלושת המחזות הגנוזים, שבמרכזם פרשיות של שחיתות שלטונית : עסקים עוסק ברצח איש-בושת ( יורשו של שאול המלך ) בידי רכב ובענה, אהבה חוזר אל משולש האהבים של דוד, בת- שבע ואוריה החתי ו מלכות דן בזמרי, שרשם את תקופת הכהונה הקצרה ביותר כמלך על ישראל ( שבוע ימים בלבד ) . על רקע ניתוח המחזות ובחינת העיבוד הדרמטורגי של שבתאי את החומרים המקראיים מתמודד המאמר עם השאלה מדוע החליט שבתאי שלא לחשוף את המחזות . השער השלישי של הגיליון יוחד לעיון בתרגום, וליחסים המתקיימים בין הטקסט המתורגם לטקסט המקור . רחל ויסברוד בוחנת את התרגום כסוג של בין-טקסטואליות . מאמרה רואה בטקסט המתורגם חומר גלם ביצירה הטרוגנית . תרגומי מחזותיו של ויליאם שייקספיר בידיהם של אברהם שלונסקי, דוד אבידן, טל ניצן וראובן מירן מעלים, כי התרגום משמש חומר-גלם עבור המתרגמים, וכי אין הם מתבטלים בפני היצירה הקנונית, אלא מתירים לעצמם לשחק איתה, ללוש אותה מחדש לפי צורכיהם ואף לערבב מין בשאינו מינו .
|
|