|
|
עמוד:12
בימת חייה 12 אחת החוויות הגדולות שחוויתי בתיאטרון הייתה כאשר דיברתי עם ליא מספר דקות לפני תחילת ההצגה “כל החיים לפניו״ . במהלך ההצגה, שבה ישבתי בשורה הראשונה באולם, מצאתי את עצמי שוכח שהדמות של מדאם רוזה, אותה אני רואה על הבמה, היא השחקנית ליא קניג, והאמנתי לה שהיא אכן רוזה . זו הייתה חוויה בלתי נשכחת . ליא השחקנית הצליחה לפשוט מעצמה את אישיותה שלה וללבוש את אישיותה של מדאם רוזה, ובכך יצרה הזדהות מוחלטת עם הדמות הבימתית, תוך שהיא מצליחה לברוא ולהציג את אותה אמת חמקמקה שאליה שואפים להגיע בתיאטרון . כאמור, שפת האם של ליא היא יידיש . גם כאשר ליא מדברת עברית, התחביר שלה יידי . היא חושבת ביידיש, ומהר מאוד השיחות בינינו עברו להתנהל בשפה זו, בעיקר במקומות שבהם היה חשוב לה לדייק את העובדות או להבהיר את מחשבתה . השיחות מובאות כאן בתרגום לעברית, והאחריות עליי . במקומות אחדים השארתי את היידיש, כדי לתת מעט מן הטעם המיוחד של השפה, ובעיקר במקומות שבהם תרגום לא יבטא נכונה את המקור היידי . לעיתים הוספתי בהערת שוליים תעתיק באותיות לטיניות של המילים ביידיש בניב הווהליני שליא דוברת, בניסיון למסור את הצליל המקורב שלהן . השתדלתי מאוד לשמור על לשונה המיוחדת של ליא וכמעט לא לערוך אותה, כדי לתת לקורא את הלך המחשבה ומוסיקת הדיבור של ליא . עם זאת התבקשה עריכה מינימלית בשל האסוציאטיביות שהייתה בחלק מן השיחות ומעצם העברתן אל הכתב . כיוון שהשיחות התנהלו באופן אסוציאטיבי, ניתן לזהות לעיתים חזרות על דברים, חזרות המבטאות את החוויות המעצבות של ליא . את חלקן השארתי, כדי לתת לקורא את טעם הדברים . מדובר באירועים שנתפסו בעיניה כחשובים ומצדיקים הדגשה . אני סבור שיש ערך בחזרתיות זו הנשקפת מבעד לצוהר שפתחה ליא לחייה, ודרכו גילתה דברים שעד אז לא סיפרה עליהם מעולם . בראשית ימי תיאטרון הבימה האמינו שהשחקן צריך להישאר מסתורי כדי שיוכל לשכנע את הקהל בדמות שהוא מגלם ( אם כי כמעט כל השחקנים דאגו לכתוב לעצמם לפחות אוטוביוגרפיה אחת ) . אני מאמין שדווקא הצוהר שפתחה ליא לנפשה וחייה מאפשר להעריך אף יותר את גדולתה הן כשחקנית והן כאדם . ספר זה מספר אמנם את סיפורה האישי של השחקנית ליא קניג, אולם הוא מספר לנו גם על חיי שחקנים, על התמודדות והישרדות, על עקירה ממדינה ומתרבות, על חתירה לאמת ועל החיים . זוהי בימת חייה של ליא קניג . תודה לנעם סמל, מנכ"ל התיאטרון הלאומי הבימה, לחני זליקסון, מייסדת ארכיון התיאטרון הלאומי הבימה, ולרמי סמו, מנהל הארכיון, על עזרתם הרבה בלב פתוח ונפש חפצה . לד"ר אולגה לויטן, מנהלת המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה, אוניברסיטת תל אביב, ולצוות הארכיון על עזרתם האדיבה והלבבית . ליוני ארנד על הערותיו המחכימות . לעודד פורת על הכנת המפתחות . לצלם יחיעם גל על עזרתו
|
|